אילוף הסוררת
פטרוקיו: נבדוק את זה - כמו הר מול רוח: הוא
לא מתנדנד למרות שהיא נושפת.
אני אמתין לה כאן.
ואחזר ברוח מקורית.
אם היא תנבח, אגיד לה תיכף איך
היא שרה במתיקות, כמו זמיר.
אם תעשה פרצוף, אומר שהיא
נראית צלולה כמו ורד בְּטל שחר.
אם היא תשתוק ולא תאמר מילה,
אז אתפעל משטף דיבורה,
כמה רהוט וחד הוא הניסוח.
אם היא תגיד "'סתלק" אגיד תודה
כמו ביקשה כי אשאר שבוע.
אם תסרב להתחתן, אשאל
מתי האירוסים, מתי הטקס.
(נכנסת קתרינה)
זאת היא. עכשיו, פטרוקיו, לדבּר. -
יום טוב לך, קייט, כי זהו שמך, שמעתי.
קתרינה: שמע את שמי!... אתה קצת כבד שמיעה.
קוראים לי קתרינה, כשקוראים לי.
פטרוקיו: אל תשקרי, קוראים לך פשוט קייט,
"קייט מתוקה", או להבדיל "קייט מכה",
אבל תמיד קייט, קייט יפה מכל,
קייט המלכה, קייט סוכריה שלי,
קייט קטנטנה, קוֹקֵייטית, קְטנטָקֵייטית –
אני נשבע לך, קייט, בּבת עֵינִי,
כששמעתי מהללים מחוף
לחוף את דבש לבך, קושרים כתרים
לצניעותך וליופייך – אבל
פחות, פחות מדי – טולטלתי הנה
כדי לחזר שתהיי אשתי.
קתרינה: "טוּלְטלת". מזל טוב. שתיטלטל
בחזרה כמו טיל. מייד ראיתי:
אתה חת'כת מטלטלין.
פטרוקיו: מה זה
"מטלטלין"?
קתרינה: רהיט להובלה,
שרפרף.
פטרוקיו: קלעת בול- בואי, שבי עלי.
קתרינה: מה זה חמור? כלי רכב. גם אתה.
פטרוקיו: מה זה אשה? כלי רחם. וגם את.
קתרינה: לא בשביל סוס נכה כמוך, לא.
פטרוקיו: אל פחד, קייט, אנ' לא אמחץ אותך.
ילדונת שברירית כזאת, קלה –
קתרינה: קלה לברוח מגלמים כמוך,
אבל כבודי כבֵד – וגם הבוז.
פטרוקיו: בזזז, בזזז!...
קתרינה: אל תבּזבּז לי את הזמן.
פטרוקיו: לא אבזבז, אבזוֹז, יונה זכּה.
קתרינה: תבזוז? עזוב, תזוּז. רוצה אשפוז?
פטרוקיו: מאדאם צרעה, איזה זמזום זועם!
קתרינה: אז תיזהר, העוקץ שלי חד.
פטרוקיו: אין לי ברירה אלא לשלוף אותו.
קתרינה: אם רק תוכל למצוא אותו, טיפש.
פטרוקיו: ידוע איפה עוקץ הצרעה - / צרעה, ידוע איפה היא עוקצת -
זה מאחור.
קתרינה: זה בלשון.
פטרוקיו: של מי?
קתרינה: שלך, בחוּר חרחור. שלום, כל טוב.
פטרוקיו: שלום כשהלשון שלי בחוֹר?
זה לא צורה לגמור, קייט מתוקה.
אני בן-אצילים –
קתרינה: את זה נבדוק. (מכה אותו)
פטרוקיו: נשבע, אתן לך בוקס אם שוב תרביצי.
קתרינה: ואז כלום לא יציל אותךָ.
כי אם תרביץ לי אתה לא אציל,
ובַמצולה, בלי אצולה, תצלע.
פטרוקיו: איי, תני לי אצלך שם ותואר, קייט.
קייט: זה גבר? זה שכווי מסוג סְחבה.
פטרוקיו: די, קייט, לא טוב להיות כה חמוצה.
קייט: ככה יוצא לי עם תפוח בוסר.
פטרוקיו: פה אין כזה, אז אל תחמיצי, מיצי.
קתרינה: יש, יש.
פטרוקיו: תראי לי.
קתרינה: אם היה לי רק ראי.
פטרוקיו: מה, הפרצוף שלי?
קתרינה: ילדון גאון!
פטרוקיו: אני צעיר מדי חם בשבילך.
קתרינה: רק מקומט.
פטרוקיו: מדאגות.
קתרינה: מה 'כפּת לי!
פטרוקיו: לא, קייט, תקשיבי לי, אל תברחי.
קתרינה: אטריף אותך אם אשאר. שחרר.
פטרוקיו: ממש לא. את נראית לי ענוגה.
אמרו שאת קשה, מרה, קפריזית,
אך מסתבר – שמועה היא שקרנית;
כי את רכה, קלילה וחביבה,
עילגת קצת, אך מתוקה כמו פרח.
את לא יכולה לזעוף, לעקם ת'אף,
לנשוך שפה כמו קלאפטע רגזנית,
את לא אוהבת ויכוחים ודווקא.
לַמחזרים כולך שופעת רוך,
נועם דיבור וחן וחמימות.
למה כולם אומרים שקייט צולעת?
עולם משמיץ! קייט היא זקופה, דקיקה
כמו ענף של עץ ערמון, שיער
צבע ערמון, ומתיקות של פרי.
לכי קצת, תני לראות. את לא צולעת.
קתרינה: פקודות תן למשרתים שלך, אידיוט.
פטרוקיו: יש נימפה שהיתה פאר היער
כמו קייט יפת הצעד כאן בחדר?
אולי קצת תתחלפו, שהיא תהיה
צנועה כמוך, אַת שובבה כמותה?
קתרינה: איפה למדת את הנאום?
פטרוקיו: אימפרוביזציית-ראש, מבטן אמא.
קתרינה: מבטן אם יצא אנְאלפבּן.
פטרוקיו: אנ' לא חכם?
קתרינה: כן, כן, חכם בלילה.
פטרוקיו: בלילה, במיטה, איתך! אז טוב,
נשים בצד את כל הפטפוטים.
בשתי מלים, זה כך: אביך הסכים
שאת תהיי אשתי; הנדוניה
סוכמה; אם בא לך או אם רע לך, זה
קרה לך: מתחתנים. שמעי טוב, קייט,
אני זה בול הבעל בשבילך,
כי חי האור שבו נגלה יופייך,
היופי ששובה לי את הלב,
אסור לך לשאת איש לבד ממני.
כי אני נולדתי לאלף אותך, קייט,
ולהפוך אותך ממין קייט-בר
לקייט מחמד, קייט שעושה שָקֵייט.
(נכנסים בפטיסטה, גְרֶמיוֹ וטְרָאניוֹ)
הנה אביך. אף הגה. קתרינה
חייבת – והיא תהיה! - אשתי.