פנים. חדר מלון. לילה. 
מידד בחדר מלון גנרי, מדבר עם דורי בטלפון.

דורי:
הם שואלים לאן לפנות.

מידד:
מה זאת אומרת?

דורי:
לאיזה בית קברות?

מידד:
אני לא מבין את השאלה. יש לה חלקה בגבעתיים...

דורי:
מה, ליד אבא?

מידד:

אתה לא יודע את זה?

דורי:
אם הייתי יודע לא הייתי שואל נכון?

מידד:
אז יש לה חלקה שייקחו אותה לשם.

דורי:
טוב.

מידד:
יודעים כבר מה היה?

דורי:
מפרצת כנראה.

מידד:
מה זה כנראה?

דורי:
זה מה שהם חושבים..

מידד:
מה חושבים? אני רוצה לדעת ממה היא מתה, אפשר לדעת?

דורי:
אתה רוצה לעשות לה אוטופסי?

מידד:
אני רוצה לדעת ממה אימא שלי מתה. לא כזה מסובך. מה זה מפרצת בכלל?

דורי:
מה שהיה לאריק איינשטיין.

מידד:
טוב, הבנתי. אני אקרא באינטרנט..

דורי:
הם אומרים שלא היה מה לעשות. שזה קרה מהר, והיא כנראה לא סבלה יותר מידי.

מידד:
סבבה.

דורי:
היא הייתה בת שבעים ושמונה, עם מחלת לב..

מידד:
אולי אם היית מגיע אליה בזמן..

דורי:
זה לא היה משנה אומרים לך.

מידד:
לא יודע מה אומרים לי. אני יודע שהתקשרתי אליך בבוקר ואמרת שאתה הולך..

דורי:
והלכתי.

מידד:
מתי הלכת אבל?? מתי?? מה היה לך יותר דחוף? אני חייב להבין..

דורי:
שום דבר.

מידד:
אז מה הקטע שלך? פעם אחת מבקשים ממך משהו.. פעם אחת אתה לא יכול להוציא את הראש שלך מהתחת? זה אימא שלך...לפחות היית אומר שאתה לא מתכוון ללכת הייתי מקפיץ את מרתה..

דורי:
וגם אם הייתי הולך איך שדברת איתי זה לא היה משנה כי אין איך לעלות על זה וזה לא היה משנה שום דבר..

מידד:
לפחות היא לא הייתה מתה לבד.

דורי:
מה אתה היית עושה? היית מחזיק לה את היד? שר לה?

מידד:
כן, הייתי רואה אותה. יושב אתה.

דורי:
אז אני זין.

מידד:
תקשיב את השבעה אני עושה אצלי. אתה רוצה לבוא תבוא, מבחינתי אתה ממש לא חייב..

דורי:
סבבה אז אני לא אבוא.