מועדון קרב

פנים. לילה. בניין משרדים נטוש
(טיילר עומד עם אקדח בתוך הפה של ג׳ק שיושב על כיסא)

טיילר:
3 דקות, זהו זה. ההתחלה. נקודת אפס. תרצה לומר כמה מילים לציין את האירוע?
(ג׳ק מנסה לדבר עם האקדח בתוך הפה שלו)
סליחה?
(טיילר מוציא את האקדח מהפה של ג׳ק)

ג׳ק:
אני עדיין לא מצליח לחשוב על שום דבר.

טיילר:
מה חדש? זה נהיה מרגש עכשיו. 2 דקות וחצי. תחשוב על כל מה שהשגנו. מחוץ לחלונות האלו, אנחנו נצפה בקריסה של הסטוריה פיננסי. צעד אחד יותר קרוב לאיזון כלכלי. (דוחף את ג׳ק שעל הכסא אל הקיר) גם מרלה פה.

ג׳ק:
מה היא עושה פה?ֿ

טיילר:
אני סוגר קצוות

ג׳ק:
אני מתחנן, בבקשה אל תעשה את זה.

טיילר:
אני לא עושה את זה, אנחנו עושים את זה. זה מה שאנחנו רוצים.

ג׳ק:
לא. אני לא רוצה את זה.

טיילר:
כן, רק ש״אתה״ חסר משמעות עכשיו. אין ״אתה״ יותר. אנחנו חייבים לשכוח ממך.

ג׳ק:
אתה קול בראש שלי

טיילר:
אתה קול בראש שלי!

ג׳ק:
אתה פאקינג אשליה! למה אני לא מצליח להיפטר ממך?

טיילר:
אתה צריך אותי.

ג׳ק:
לא. אני לא. אני באמת כבר לא צריך אותך יותר.

טיילר:
היי! אתה יצרת אותי. אני לא זה שיצר אלטר אגו של איזה אפס כדי לגרום לי להרגיש טוב יותר. קח קצת אחריות!

ג׳ק:
אני לוקח אחריות! אני אחראי להכל ואני מקבל את זה. אז בבקשה אני מתחנן, בבקשה תבטל את זה. 

טיילר:
האם אי פעם אכזבתי אותנו? כמה רחוק הגעת בגללי?!!! אני אוציא אותנו מזה. כמו תמיד, אני אסחוב אותך צורח ובועט, ובסוף אתה תודה לי. 

ג׳ק:
טיילר, טיילר… אני אסיר תודה לך על כל מה שעשית בשבילי, אבל זה יותר מדי. אני לא רוצה את זה.

טיילר:
מה אתה רוצה? לחזור לעבודה המזוינת שלך? לבדידות? לצפות בפורנו כל היום? זין על זה! אני מחליט עכשיו.

ג׳ק:
לא לא… זה לא קורה לי

טיילר:
זה כבר נעשה, אז סתום ת׳פה! 60 שניות עד הפיצוץ.

ג׳ק:
לא… אני… אני יכול לפתור את זה. זה בכלל לא אמיתי. אתה לא אמיתי. האקדח הזה בכלל לא ביד שלך… האקדח ביד שלי

טיילר:
היי יפה לך, זה לא משנה שום דבר…
(ג׳ק מכוון את האקדח לראש שלו)
למה שתכוון אקדח לראש שלך?

ג׳ק:
לא הראש שלי, טיילר. הראש שלנו.

טיילר:
מעניין… לאן אתה חותר עם זה ילד איקאה? (טוען את האקדח) היי, זה אתה ואני… חברים?

ג׳ק:
טיילר, אני רוצה שתקשיב לי טוב.

טיילר:
אוקיי

ג׳ק:
העיניים שלי פקוחות. תסתכל לי בלבן של העיניים… ותגיד שלום. (יורה בעצמו)