סיפורו של וויל האנטינג

צ'אקי – בן אפלק
וויל – מאט דיימון

צ'אקי- 
אז מה שלום האישה שלך?

וויל- 
היא נסעה.

צ'אקי- 
נסעה? נסעה לאן?

וויל- 
לבית ספר לרפואה בקליפורניה

צ'אקי- 
באמת? מתי?

וויל- 
שבוע שעבר

צ'אקי- 
זה מבאס...אז מתי אתה מסיים עם הפגישות האלה?

וויל-
שבוע אחרי שימלאו לי 21

צ'אקי- 
כן? הם יסדרו לך איזו עבודה או משהו?

וויל- 
כן, לשבת בחדר דפוק ולעשות חישובים מתמטיים ל-50 שנים הבאות

צ'אקי- 
בטח יהיה לך גם חשבון בנק יפה

וויל- 
אני אהיה פאקינג שפן ניסויים

צ'אקי-
 הרבה יותר טוב מהזבל הזה.. זו דרך לצאת מכאן..

וויל-
למה לי לצאת מכאן? אני מוכן לחיות פה לשארית חיי
אתה יודע.. נהיה שכנים, יהיו לנו ילדים קטנים, ניקח אותם ביחד למשחקי כדורגל..

צ'אקי-
תראה, אתה החבר הכי טוב שלי, אז אל תבין אותי לא נכון..
אבל בעוד 20 שנה, אם עדיין תחיה פה.. תבוא אליי הביתה לראות משחקים ותעבוד בבנייה, אני פאקינג אהרוג אותך.
זה לא איום, זו עובדה

וויל-
מה? על מה אתה מדבר?

צ'אקי-
תראה.. יש בך משהו שאין לאף אחד מאיתנו

וויל-
נו בחייך, למה זה תמיד זה שאני חייב לעצמי לעשות ככה או ככה, מה אם אני לא רוצה?

צ'אקי-
לא לא לך תזדיין, אתה לא חייב את זה לעצמך.. אתה חייב את זה לי.
כי מחר אני אתעורר ואהיה בן 50, ועדיין אמשיך לעסוק בדיוק באותו החרא.. וזה בסדר. אין לי בעיה עם זה...
אתה יושב על כרטיס זכיה בלוטו אבל אין לך אומץ לפדות אותו. זה בולטיש.
הייתי עושה פאקינג הכל כדי שיהיה לי מה שיש לך וכמוני גם כל אחד מהחבר'ה האלה.
זה יהיה עלבון עבורנו אם תהיה פה עדיין בעוד 20 שנה ותבזבז את הזמן שלך.

וויל-
אתה לא יודע את זה

צ'אקי-
אני לא?

וויל-
 לא.

צ'אקי-
אני לא יודע?
אני אגיד לך מה אני כן יודע -
כל יום אני בא אליך הביתה לקחת אותך, אנחנו יוצאים יחד, שותים, צוחקים.. בכיף.
אתה יודע מה החלק הכי טוב של היום שלי ?
עשר השניות האלה מהרגע שאני עוצר ועד שאני מגיע לדלת שלך..
אני חושב- אולי אגיע הפעם, אדפוק בדלת והוא לא יהיה שם?
בלי שלום, בלי להתראות בלי כלום, פשוט עזבת.
אני לא יודע הרבה.. אבל זה מה שאני כן יודע.