טייפ
טייפ – סטיבן בולבר
*הסצנה מקוצרת וערוכה במידה רבה עם שינויים בטקסט כדי לעמוד כסצנה בודדה. הטייפ מהמקור הוחלף בפלאפון*
וינס מוציא ג׳וינט, מדליק אותו ומעשן ואז מציע לג׳ון שמסרב. אבל אז – אחרי מאמצים גדולים ומוגזמים של וינס הוא מקבל אותו. הם מעשנים בשתיקה. (הצעה – וינס מכין לעצמו שורות כשג׳ון מעשן)
מצב – וינס וג׳ון חברים, מתמסטלים, ג׳ון קצת מתנשא
וינס: אתה יודע מי נמצא פה?
ג׳ון: איפה?
וינס: בלנסינג
ג׳ון: מי?
וינס: איימי רנדל.
ג׳ון: (פאוזה) באמת?
וינס: כן. שמעתי עליה מטרייסי לפני שנתיים בערך. ואז כשידעתי שאני בא לפה חיפשתי אותה באינטרנט והיא פה – היא עוזרת לתובע המחוזי או משהו.
ג׳ון: מצחיק איך כל פעם שאתה מתמסטל אתה מרגיש צורך לדבר על איימי רנדל
וינס: לך תזדיין
ג׳ון: וינסנט...
וינס: ׳זדיין.
ג׳ון: תשמע, אני מצטער שאתה עוד מרגיש רע על הסיפור איתה. אבל זה היה לפני עשר שנים. הסברתי לך מיליון פעם שחשבתי שזה בסדר לצאת איתה כי אתם נפרדתם ושעכשיו אני מבין יותר טוב כמה רגשות כאלה יכולים להיות מורכבים... אבל דברים כאלה קורים, במיוחד בתיכון, ואני מצטער שפגעתי בך.
וינס: (פאוזה) אני לא מדבר על זה.
ג׳ון: על מה אתה כן מדבר?
וינס: אני מדבר על מה שקרה
ג׳ון: גם אני
וינס: אז מה קרה?
ג׳ון: שכבנו, מה קרה.
וינס: איך?
ג׳ון: מה זאת אומרת איך?
וינס: איך שכבתם?
ג׳ון: אז זה העניין?
וינס: תגיד לי אתה.
ג׳ון: שכבנו.
וינס: איך?
ג׳ון: אתה יודע איך.
וינס: לא, האמת היא שאני לא יודע. אין לי מושג. אבל אני לא יודע כי האמת היא שלא דיברנו על זה אף פעם. צחקנו על זה. חשבנו שזה די מצחיק אבל לא סיפרת לי אף פעם בדיוק מה קרה.
ג׳ון: מה אתה רוצה לדעת?
וינס: אני רוצה לדעת איך שכבת איתה?
ג׳ון: מה זה איך? אתה צריך להיות ספציפי, וינס.
וינס: מה זאת אומרת שכבת איתה?
ג׳ון: קיימנו יחסי מין.
וינס: ו-?
ג׳ון: וזה הכל.
וינס: זה היה כיף?
ג׳ון: היו לי יותר טובות.
וינס: נסחפתם קצת? דברים יצאו קצת משליטה?
ג׳ון: לא זוכר. שנינו היינו שיכורים.
וינס: אנסת אותה?
ג׳ון: (ביט. חושב שהוא צוחק) לא.
וינס: בערך?
ג׳ון: לא.
וינס: הכרחת אותה לקיים איתך יחסי מין?
ג׳ון: מה? לא!!!
שתיקה
וינס: ג׳ון?
ג׳ון: אני ממש לא מבין מה אתה רוצה שאני אגיד, וינס.
וינס: אני רוצה שפעם אחת תגיד לי את האמת במקום לשנות נושא. מה קרה שם. אתה קולנוען. תאר לי את הסצנה.
ג׳ון: (ביט) אוקיי, כן, זה היה קצת הארדקור. שזה משהו שאני כנראה באמת לא כל כך גאה בו. אבל אני לא תופס את זה בתור פשע, וינס. זה לא היה בסדר, זה היה רגע שאולי אפשר לשאול עליו כמה שאלות והלוואי שזה לא היה קורה... אבל אני לא רואה את זה בתור משהו שאני צריך ללכת להסגיר את עצמי למשטרה בגללו אחרי עשר שנים.
וינס: אני לא מדבר על המשטרה. אולי אתה צריך לבקש סליחה.
ג׳ון: תשמע, אני מצטער
וינס: אני לא הכתובת, ג׳ון.
ג׳ון: בסדר. מה שאני מנסה להגיד זה שלפני עשר שנים עשיתי משהו לא בסדר וכשאני חושב על זה עכשיו זה נראה לי כאילו מי שעשה את זה – זה מישהו זר לגמרי. תיכוניסט, שתוי ודפוק שחשב שהיא משחקת משחקים כאילו היא צנועה וצריכה שיכפו את זה עליה. זה היה לא בסדר ואני מתחרט על זה אבל זה רחוק מאוד מאונס. ואני גם לא חושב שגם היא תקרא לזה ככה. אני מאוד בספק אם היא זוכרת את זה בכלל
וינס: אתה זוכר את זה
ג׳ון: אני זוכר את זה כי זה דבר שהיה חשוב לי לזכור
וינס: האונס הראשון שלך?
ג׳ון:תפסיק להיות דפוק
וינס: תספר לי למה זה היה חשוב לך.
ג׳ון: כי זאת היתה אחת הפעמים הראשונות שהסתכלתי על עצמי והחלטתי שאני לא אוהב את מה שאני רואה, בסדר? בשבילה זה היה יכול להיות משהו טריוויאלי, בשבילי זה הפך להיות משהו עם משמעות.
וינס: אני חושב שאתה צריך להתקשר אליה.
ג׳ון: תפסיק עם זה, בסדר? אני אתקשר אליה ומה אני אגיד? היי, אהלן, מה שלומך? אה, דרך אגב אני סורי שאנסתי אותך לפני עשר שנים.
וינס: אז כן אנסת אותה?
ג׳ון: לא
וינס: אז מה כן עשית?
ג׳ון: הפעלתי עליה לחץ לשכב איתי.
וינס: איך?
ג׳ון: בדיבורים.
וינס: הפעלת עליה לחץ בדיבורים?
ג׳ון: כן. (פאוזה) הפעלתי עליה אמצעים מילוליים עודפים
וינס: ואז זה הפך לאמצעים לא מילוליים עודפים?
ג׳ון: זה הפך לסוג של משחק שאולי יצא קצת משליטה.
וינס: זאת אומרת אונס.
ג׳ון: לא. אני אומר לך – שכנעתי אותה לעשות את זה
וינס: די לשקר! איך אתה יכול לשבת פה עם החבר הכי טוב שלך ולהמשיך לשקר?
ג׳ון: למה אתה חושב שאני משקר?
וינס: כי מה זה ״הפעלתי עליה אמצעים מילוליים עודפים״? זה לא משפט נורמלי, ג׳ון. זה כיסוי תחת.
ג׳ון: מה זה משפט נורמלי?
וינס: משפט נורמלי זה ״אם לא תתני לי אני אספר לכולם שיש לך מחלת מין, שאת מסריחה, שיש לך זין״, מה שכל בחור נורמלי היה אומר. אבל אתה לא. אתה בא לי עם ההתפתלויות הלשוניות המתוחכמות שלך – ״הפעלתי עליה אמצעים מילוליים עודפים״. וזה בולשיט – כי הרי הצלחת והגעת לאן שהגעת היום רק בגלל שלא אכפת לך גם לדרוס כדי להשיג את מה שאתה רוצה. אתה טוב בזה. אתה מצוין בזה. למה שלא פשוט תקום ותודה במה שעשית ג׳ון?
ג׳ון: (ביט) לך תזדיין, וינס.
ג׳ון מתחיל ללכת לכיוון הדלת. אבל וינס ממהר לפניו, נועל את הדלת ועומד מולה.
וינס: תודה בזה.
ג׳ון: זוז לי מהדרך וינס.
ג׳ון מנסה להגיע לידית אבל וינס לופת אותו באלימות, עד כדי תמונה שבה וינס נראה אונס את ג׳ון מאחור. העימות הגיע לרמה חדשה.
וינס: תגיד לי מה עשית ואני אתן לך ללכת.
ג׳ון: תפסיק להיות אדיוט נו
וינס: תגיד לי מה עשית
ג׳ון: מה אכפת לך?
וינס: כי אני רוצה לשמוע
ג׳ון: מה זה ישנה?
וינס: לא משנה מה זה ישנה!
ג׳ון: אז מה זה חשוב? שנינו יודעים שעשיתי משהו לא בסדר
וינס: אז תספר לי!
ג׳ון: כופפתי לה את הידיים, סתמתי לה את הפה וזיינתי אותה מאחורה. בסדר? קורה! בסדר? אמרתי שאני מצטער!
וינס: תודה רבה.
וינס צועד אחורה, הולך לתיק שלו, מכניס יד פנימה, ומפשפש בפנים בזהירות. ג׳ון מסתכל מותש ומסוקרן. אחרי רגע, וינס מוציא פלאפון, מסתכל עליו ואז לוחץ על כפתור עצור. הוא מניח את הפלאפון על הרצפה לפניו. ביט. ג׳ון, שתפס את חשיבות העניין, לא מסיר עיניו מהפלאפון. ואז מוינס. שתיקה.
ג׳ון: מה עשית הרגע?
וינס: הקלטתי את השיחה שלנו.
ג׳ון: (פאוזה) למה?
וינס: רציתי להיות בטוח שאני שומע אותך טוב.
ביט. וינס מרים את הפלאפון, מחזיר קצת אחורה, ואז לוחץ פליי.
פלאפון: ״כופפתי לה את הידיים, סתמי לה את הפה וזיינתי אותה מאחורה. בסדר? קורה! בסדר? אמרתי שאני מצטער!״
וינס לוחץ עצור, ובורח מהחדר. ג׳ון רודף אחריו החוצה.