שלומי:

אממ... מה שאני רוצה להגיד זה...הבן אדם שאתם רואים זה...
לא.. מה שאני מתכוון ש...איך אני אגיד את זה... אפילו משפט נורמלי אני לא מסוגל לחבר...
סליחה, אני רוצה לבקש סליחה.
אני יודע כמה התביישתם בי, כמה סבל גרמתי לאחרים וכמה סבל עברתם בגללי.
אני יודע מה אתם רואים כשאתם מסתכלים עליי תאמינו לי, אני רואה את זה יום יום במראה.
אין לכם מושג מה זה להיות אני, אני אומר לכם זה חרא.
בשבילי לחיות זאת הייתה הבעיה, בעיה שאני חייב לפתור כל יום מחדש שאני קם בבוקר, ובהוסטל למדתי הרבה דברים על החיים שלי;
אני נקי מסמים, ואפילו התחלתי עבודה במפעל והשלמתי בגרויות ואני מקווה שתתנו לי צ'אנס להראות לכם שזה לא אותו שלומי שהכרתם ושאני יכול להיות חלק ממכם.
ושאולי סוף סוף נוכל להיות משפחה ונוכל להכיר ולסמוך ולכבד אחד את השני.
וזהו.

מונולוג נוסף של שלומי מסצינה אחרת, אפשרי לחבר

תזמין, נו תזמין משטרה.
תבקש סליחה. תכיר בנזק שעשית לי.
אני שילמתי כבר על הנזק שעשיתי. אתה שילמת על כל מה שעשית לי?
תבקש סליחה.
הייתי ילד טוב. אולי היו לי קצת בלגנים בבית ספר כמו לכל ילד.
העפתם אותי מהבית ספר שלי, מהחברים שלי מהשכונה שלי.
נעלת אותי בשירותים עשר שעות ביום. הייתי ילד.
כל מה שהייתי אשם בו זה כי אני הייתי יותר טוב ממנו. (אח שלו)
את... מאז שראית אותי שלוש מילים אמרת – "למה באת לכאן".
למה באתי לכאן? כי זה הבית שלי.
למה נהייתי מכור אמא? למה? מה נולדתי מכור?
בתיאבון שיהיה.