שטיסל

חנינה:

ברוך השם רוחמי, ברוך השם בעזרת השם.
בורוך השם על מה שיש בעזרת השם על העתיד.
קשה לי לדבר מרוב התרגשות, אני מדמיין אותך עכשיו בשמלת כלה, ואני כמעט מסתנוור. בורוך השם בעזרת השם.
את צודקת וזה בגלל הכאב שלא דיברתי איתך עליו, על אבא שלי,
אבל אולי עכשיו יהיה לי יותר קל, אני אנסה...
הייתי בן 14 כשאמא שלי ניפטרה.
כולם אמרו לו שהוא צריך להתחתן מהר מחדש  כי יהיה לו קשה לגדל אותנו לבד, אותי ואת האחיות שלי.
הוא התחתן ארבעה חודשים אחרי הלוויה שלה.
אחרי שהוא התחתן לא היה לי עוד מקום, הייתי מסתובב שעות עד שגיליתי לאיפה אני שייך- בכל בית כנסת שיש בו פינה קטנה וגמרא וסטנדר וקצת שקט.
והוא, הוא היה אבא שלי כל עוד אמא שלי הייתה בחיים, אבל מהרגע שהיא הלכה לעולמה, כאילו שמבחינתו הלכתי יחד איתה.
הייתי מזמין אותו אם הייתי חושב שהוא יגיע לחתונה. אבל אני מפחד אפילו לנסות זה כואב מידי.