סדרה:  המשרד
במאי/ת: איתן צור
תסריטאי/ת: עוזי וייל

סמי:
אמא שלי, כל החיים היא האמינה שאבא שלי הולך כל לילה ללמוד תורה.
עד שלילה אחד היא עברה ליד הבית כנסת, ראתה סגור.
הלכה לבית של הרבי, דפקה, יצאה הרבי עם מצנף על הראש, עם פיג'מה פלאנל ארוך כזה יפה, אמר לה "מה קרה גברת לוי?" אמרה לו "חשבתי בעלי לומד איתך תורה".
אמר לה :אחת בלילה, איזה תורה."
חזרה הביתה עצבנית, חיכתה לו עם מגהץ חם לשים לו בפרצוף,
הגיע – אמרה לו "איפה היית?"
אמר "למדתי תורה למה המגהץ?"
"איפה למדת?"
"בבית כנסת, למה המגהץ?"
"עם איזה רבי?"
"הרבי האשכנזי, בבית כנסת האשכנזי, למה הם יותר מתקדמים מבחינה טכנולוגית למה המגהץ?"
לא ידעה, להאמין, לא להאמין. גם המגהץ חדש היה. חבל.
בבוקר קמה, הלכה לרב האשכנזי,
אמרה לו "תגיד, בעלי בא אצלך בלילה, לומד תורה?"
אמר "גיברת – " ואז הביא לה פתגם באידיש.
ולא היה לה נעים להגיד שהיא לא מבינה, אז היא אמרה בסדר.
כי ככה הוא היה מדבר, הרבי הזה. רק ביידיש.
שנים היינו צוחקים על האשכנזים בשכונה, אתם עם האידיש שלכם לא תגיעו לכלום,
אף אחד לא מבין אותכם. עד שיום אחד כולם הלכו, קנו בתים בצפון תל אביב,
ונעלמו מהשכונה. מה התברר? חסכו כסף כל השנים.
ממה שהיו מקבלים תמלוגים. מגרמניה.
אני חושב שזה היה בגלל השואה, או משהו.