אופוריה

סדרה:  אופוריה
במאית: דפנה לוין
תסריטאים: רון לשם דניאל אמסל
הוסיף למאגר: אורן הגני

תומריקו:
זוכר את הימי שישי שהיית בא, מפיל אותי לבסיס, יוצאים שנינו על אח"י לים, משתזפים בארמונות?
יום אחד אני בשער בית ספר, מחכה שתבוא. פתאום בא אליי יזהר, "בואנה פרעוש, זכית בטוטו", אני אומר לו "וואלה למה אחי?". הוא בא לי "היום לא פותחים לך את הראש". ואני כולו שועל ורוד, " תודה רבה אחי".
מחכה לחטוף נבוט בטון בגולגולת, יודע בלב שאחי שוקי יגיע בזמן.
אבל יזהר הולך לאיזה שמן קווקזי, קושר אותו לעץ, מעמיד את כל החבורה של הקווקזים, ממלאים אותו שתינה. אני עומד שם, יזהר צועק לי "בוא, בוא תומריקו, תן קצת שתינה תימנית על החרא הקווקזית. מה, אתה סוציומט?".
אני לא הייתי משתין על אנשים, כי לא הייתי אוהב להוריד את התחתונים בפרהסיה, סבבה?
פתאום בא איזה מפלצת קווקזית, רול, רול. מסתכל על אחיו העוגה,
מפוצץ שתינה, מסריח, בוץ, חול, דשא, פלוצים. איכ.
הוא בא אומר לנו "מי עשה את זה? אה?" יזהר מצביע עליי
"זאת הדוגמנית התימנייה" וכולם מצביעים עליי ואומרים "זאת הדוגמניות התימנייה".
הקווקזי הרול שואל את אחיו העוגה "מי עשה לך את זה?",
העוגה אומר לו "כן, זאת הדוגמנית התימנייה". ואז באת.
למי תאמין? מאה קווקזים אומרים שאני סיבכתי את המשפחה בכבוד המשפחה.
התפללתי שתעשה לי "מכונת כתיבה", שתכניס בי לאטמה קטנה, חשמול.
ואז באנו לפה, שמת אותי על הרצפה, דרכת לי עם המגף הצבא שלך ואמרת לי
"תומר אתה הבושה של החיים שלי, אני מוותר עלייך, אתה הכבש השחור של המשפחה".
לא שטנו יותר בשישי.