ונילה סקיי

ונילה סקיי

דיויד - רק החסרונות שלנו, זה הדבר היחיד שמותר לצייר.. ו.... שלי גמור.

סופיה - כבר? תן לי שניה ו.. סיימתי.

נותנת לדיויד את הציור

דיויד - וואו, ככה את רואה אותי?

סופיה - אולי לא הוספתי מספיק כסף?

דיויד - לא זה מדהים, משהו שהיית רואה בגלריה ממש, תחתמי על זה.

סופיה לוקחת את הציור וחותמת עליו, נראית קצת אשמה, ראתה שפגעה בו קצת.

סופיה - בוא נראה את שלך

דיויד - לא.        

חוטפת לו את הציור וחוקרת אותו, פניה מתרככות

סופיה - עכשיו אני מרגישה רע.. אמרת לצייר קריקטורה..

דיויד - אני יודע, לא יכלתי, ראיתי אותך ככה.

סופיה - טוב, ציור ממש יפה.

דיויד - אני אמכור לך אותו

סופיה - מנייאק, בכמה?

דיויד - נשיקה אחת.

סופיה מחייכת חיוך נבוך

דיוויד - החיוך הזה יהיה הסוף שלי.

סופיה - מה יקרה כשהחבר שלך יתקשר אליך בבוקר?

דיוויד - הוא פגש אותך כמה שעות לפני.. הוא היה עושה אותו דבר

סופיה - אני רואה שהחברות ביניכם חשובה לך

דיויד - היא כן, אבל בתור החבר הכי טוב שלו אני גם יודע שהוא בדיוק מנסה לסיים לכתוב ספר על בינוניות ודחייה. אז ככל שאני נשאר פה יותר זמן כך אני תורם יותר לקריירה שלו.

סופיה - הקריירה שלך היא זו שאני דואגת לה..

סופיה - סורי

דיויד - לא לא, את לא יודעת כמה את צודקת, תמיד הייתי מהאנשים האלה ששטים דרך החיים בלי משמעות בכלל..

סופיה - מתי השתנית?

דיויד - לפני חמש דקות

סופיה - כל רגע שעובר זה עוד רגע שבו אפשר לשנות הכל