הטבעת

במשך שנים ארנון נהג לשלוח לביתו עלמה מכתבים אבל היא מעולם לא קראה אותם- עד הרגע הזה.
פנים. מסדרון בית מלון - לילה
עלמה קוראת ודמעות עולות בעיניה. ארנון מופיע בפתח החדר. הוא קצת שיכור.

ארנון:
מה את עושה פה?

עלמה:
לא ענית לי לטלפון. איפה היית?

ארנון:
סתם הסתובבתי.

עלמה:
הלכת להמר?
(ארנון שותק. הוא רואה את המכתבים פתוחים על המיטה. הוא מביט חזרה בעלמה)
קראתי קצת. אני אף פעם לא ראיתי את המכתבים האלה.

ארנון:
אולי אם היית רואה אותם זה היה נראה קצת אחרת בינינו.

עלמה:
אולי... (מנגבת את עיניה) אבל בסוף זה היה נגמר אותו דבר. אתה יודע מי שלא מקבל אותי כמו שאני לא יכול להיות חלק מהחיים שלי.

ארנון:
עלמה, יפה שלי, אותך תמיד אני אקבל. אבל את הבחירות שלך ...

עלמה:
הבחירות שלי? מתי תבין שזו לא בחירה

ארנון:
בטח שזה בחירה. הכול בחיים זה בחירה. השם יודע למה, אבל את בחרת  לחיות חיים שהם נגד הטבע...

עלמה:
נגד הטבע?

ארנון:
אישה עם אישה זה נגד הטבע.  זה לא המצאה שלי...את יודעת בתורה כתוב...
(עלמה קוטעת אותו)

עלמה:
לא מעניין אותי התורה שלך, עזוב אותי מהתורה שלך...(זורקת את המכתבים שבידה ) יו איך תמיד אתה חייב להרוס

ארנון:
זו לא התורה שלי זו התורה של כולנו

עלמה:
לא שלי. ואני גם לא מאמינה לך בזה ...תורה עאלק. אין חטא אחד שלא עשית בחיים שלך...

ארנון:
עלמה... היופי ביהדות. זה שאלוקים מוחל וגם לך הוא ימחל אם רק תצליחי לשנות

עלמה:
לי הוא ימחל? אתה לא מתבייש? על מה צריך למחול לי? שטוב לי? שאני מממשת את עצמי? שיש לי אהבה? על זה אני צריכה מחילה?

ארנון:
עלמה אנחנו יהודים. זו הזהות שלנו...יהודים. ולי כיהודי חשוב שהבת שלי...

עלמה:
יהודי? אתה יהודי? איזה מין יהודי אתה? אתה אפילו לא נימול בכלל...
(ארנון נפגע. הוא מביט בעלמה המום. עלמה מביטה בו ויוצאת מהחדר בסערה. ארנון מתיישב במיטה ומביט במכתבים)