מגנוליה

פרנק:
אני נשבע לך באלוהים שאני באורגזמה אחרי הסמינרים האלה. אני מרגיש כמו פאקינג באטמן! כמו סופרמן! ממש כמו איזה גיבור פעולה אחרי ההרצאות האלה.
אני מרגיש שאני יכול לצאת מהחדר הזה עכשיו, ללכת במסדרון, לצאת לרחוב ולקטוף כל כוסית מתוקה, שיש לה אפילו שנייה אחת בשביל לעצור

 גוון:
זה כל מה שאתה צריך? רק שנייה אחת?

פרנק:
רק שנייה אחת, שרק תציץ הזונה, שרק תיתן מבט לעברי ואני מזיין אותה עד שהיא עפה. אווו.. אני משתגע... אני אגיד לך למה אני כל כך מתלהב מהסמינרים שאני מעביר, כי אני זה מה שאני מאמין בו! אני מבצע את מה שאני אומר ואני חי אתה מה שאני מלמד! בגלל זה אני כזה מקצוען. איך שאני מקבל כוס לידיים אני ישר- למעלה, למטה, שמאלה, ימינה ולמרכז.

גוון:
אוקי, אנחנו נתחיל לצלם מעכשיו..

פרנק:
מה? חשבתי שאנחנו מצלמים כבר... נו באמת, קדימה! אני יורה לך פה פנינים... אני חם!!
מה קורה? אני רוצה שתדעי שאני לא מצליח לכבוש את הכוס שלכן רק בגלל שאני פרנק טי-ג'י מקיי.
תחשבי על זה- יש נשים בחוץ שרוצות להרוס אותי ובשבילי העניין הזה הרבה יותר קשה מכל גבר אחר. נגיד שיש איזו חרמנית קטנה שאני מתחיל איתה. עכשיו היא מכירה אותי, מכירה את הטקטיקות שלי, את היכולות... אז היא רוצה להזדיין איתי ולחזור חזרה הביתה לחברות שלה ולספר: "פרנק טי ג'י מקיי הוא לא כזה זיין גדול, הוא לא הרשים אותי בכלל..." אז מה אני עושה? אני עושה פזצטות, אני מתחמק מכוסיות בלונדיניות, אני בורח, מתחמק...
אבל אני אגיד לך את זה: הניצחון על הכוס בסופו של דבר- שלי!

גוון:
אוקי אז אני אשאל אותך עכשיו כמה שאלות...

פרנק:
בכייף. מה את רוצה לדעת?

גוון:
מאיפה אתה במקור?

פרנק:
מהסביבה.

גוון:
מהמרכז?

פרנק:
האמת מהוליווד.

גוון:
ובמה ההורים שלך עוסקים?

פרנק:
אבא שלי עבד פעם בטלוויזיה ואמא שלי, טוב זה ישמע לך קצת טיפשי אבל היא הייתה ספרנית.

גוון:
למה שזה ישמע טיפשי?

פרנק:
טוב אז זה בעצם לא כל כך טיפשי.

גוון:
אמא שלך עדיין עובדת?

פרנק:
לא, היא יצאה לפנסיה.

גוון:
אתם קרובים?

פרנק:
מה זאת אומרת? היא אימא שלי.

גוון:
בכל זאת היא אישה... מה היא אומרת על "לכבוש ולהרוס"?

פרנק (צוחק):
היא אומרת: "לך תכבוש אותן מותק"

גוון:
ומה עם אבא שלך?

פרנק:
אבא שלי נפטר לא מזמן.

גוון:
אני מצטערת לשמוע...

פרנק:
אנשים מתים. אין מה לעשות עם זה.

גוון:
לא הייתי צריכה לשאול אותך את השאלה הזאת... אני לא ידעתי...

פרנק:
זה בסדר, אין בעיה באמת. לעבר יש את המקום שלו, צריך להמשיך להתקדם הלאה.

גוון:
ע"פ הספר שלך סיימת את התואר באוניברסיטת בארקלי...

פרנק:
בין 84 ל 89

גוון:
התמחות בפסיכולוגיה?

פרנק:
אמת.

גוון:
ותואר שני?

פרנק:
ככה. כמעט סיימתי. 

גוון:
זה מרשים. תוך 5 שנים?
אתה יודע, אני הייתי בטוחה שאתה גדלת במרכז...

פרנק:
כמו שאמרתי- בסביבה.

גוון:
ולמדת בתיכון ויניוס-היי?

פרנק:
אני לא יודע כמה למדתי באותה תקופה.. הייתי מבריז בלי הפסקה. הייתי פתט, הייתי שמן, ממש שמן! אפילו לא קרוב למה שאני היום. לא בדיוק פרנק טי-ג'י מקי שאת מדברת איתו עכשיו.
אני הייתי מה שהייתי – לא מה שרציתי.

גוון:
והשם הזה- איך קיבלת אותו?

פרנק:
איזה שם? השם שלי?

גוון:
מקיי זה לא השם שההורים נתנו לך, נכון?

פרנק:
טוב! אילו שאלות טובות.. זה השם של אמא שלי למען האמת..  עשית אחלה מחקר...

גוון:
ופרנק?

פרנק:
פרנק זה השם של סבא שלי מצד האימא

גוון:
אהה בגלל זה הייתה לי בעיה לאתר את השם שלך באוניברסיטה.
השם שלך שונה ולאוניברסיטה לא היה את טופסי ההרשמה שלך.

פרנק:
לא לא, ברור שאין להם את השם המקורי

גוון:
אין להם?

פרנק:
ברור שלא, תראי לא נרשמתי באופן רשמי לאוניברסיטה,
האם זה לא היה ברור?

גוון:
בערך..

פרנק:
אני לא רוצה שתביני אותי לא נכון.. ההרשמה שלי הייתה לחלוטין בלתי רשמית כי לצערי לא היה לי את הכסף לשלם על הלימודים
אבל, לשמחתי- היו שם שלושה פרופסורים נחמדים מאוד שהרשו לי לשבת בהרצאות שלהם: טד, נוקס ומל – את מוזמנת להתקשר אליהם.
מבחינה כלכלית אני הייתי לגמרי בכוחות עצמי, לכן מה שאת רואה כאן הוא לגמרי סיפור סינדרלה אמיתי וזאת הסיבה, אני חושב, למה אנשים מגיבים בצורה כל כך חזקה ל "פיתוי"
ובסופו של יום הפיתוי לא מדבר רק על להעמיס כוסיות ולדחוף את הזין שלך לתוכן, כל העניין הוא למצוא מה אתה יכול להיות בעולם הזה.
להגדיר את עצמך, לשלוט בעצמך, ולומר: אני אקח את מה ששייך לי.
ואם יוצא לך מכל התהליך הזה איזו מציציה על הדרך, אני אומר: "היי למה לעזאזל לא?!"
ואני אומר לך מה שכל אחד מהתלמידים שלי היה אומר לך: לא צריך להבין כל דבר. נושאים מן העבר הם לא רלוונטים יותר! נגמר, מאחוריי, די! את קולטת כמה זה פאקינג מיוחד? כמה הקונספט הוא עכשווי, פורץ גבולות וחדשני?! אני מדבר על ביטול התובנה והבנה של ערכים בסיסיים. כוס אמק -אני טוב! 

גוון:
בוא נדבר על...

פרנק:
רק עכשיו קלטתי שזה ישודר בטלוויזיה.. יש דברים שאסור שיראו פה.. 

גוון:
אל תדאג אני יכולה אחר"כ לחתוך כל מה שבעייתי בעריכה.

פרנק:
אני מזהיר אותך..

גוון:
בוא נדבר עוד קצת על הרקע שלך.. למעשה אני קצת נבוכה לגביי העבר שלך.

פרנק:
זה עדיין כזה חשוב?

גוון:
רק כדי להבהיר כמה דברים..

פרנק:
זה כל כך משעמם, כל כך חסר תועלת..

גוון:
אני רק רוצה לבדוק כמה דברים קטנים..

פרנק:
את יודעת זה מצחיק, זה אחד השלבים הכי חשובים ב"לפתות ולכבוש"-
"ההתמודדות עם העבר הוא שלב שתוקע התקדמות" זה דבר שאני מתעקש עליו בכל הסמינרים שלי. 

גוון:
זה לא במכוון...

פרנק:
ואני מנסה ללמד את התלמידים שלי לשאול: "למה זה עוזר?"

גוון:
אתה שואל אותי?

פרנק:
כן.

גוון:
טוב, אז בניסיון לדעת מי אנחנו

פרנק:
למה זה טוב?

גוון:
אני רק אומרת פרנק, שכדי שנדע מי אנחנו באמת..

פרנק:
יש כל כך הרבה דברים יותר חשובים שהייתי רוצה להעסיק את עצמי בהם. 

גוון:
אז אני חושבת שזה דבר חשוב, ואני חושבת שאתה צריך להתחיל להעסיק את עצמך בזה

פרנק:
לא ממש.

גוון:
זה לא שאני מנסה לתקוף אותך פרנק..

פרנק:
ככה את רוצה לבזבז את הזמן שלך? אז יאללה
אבל את תופתעי איזה בזבוז יהיה לדבר על זה. "הדבר הכי חסר תועלת בעולם הוא מה שמאחוריי" פרק 13.

גוון:
דברנו מקודם על אמא שלך... ואז דברנו על אבא שלך ועל המוות שלו.
ואני לא רוצה להתריס אבל אני חייבת לשאול ואני רק רוצה להבהיר משהו. משהו שאני חייבת לשאול.

פרנק:
אני לא בטוח שאני שומע שאלה במשפט הארוך הזה שלך..

גוון:
אני מנסה לנסח את זה בדרך הכי עדינה שאני יכולה.

פרנק:
מה השאלה?

גוון:
אתה זוכר את גברת סימס?

פרנק:
אני מכיר הרבה בחורות, אני בטוח שהיא זוכרת אותי.

גוון:
היא זוכרת. מאז שהיית ילד קטן.

פרנק:
ממממ

גוון:
היא הייתה גרה בטרזנה.

פרנק:
זה המגרש הביתי הישן שלי.
זה החלק ההתקפי בראיון שלך? הייתי בטח שזה יגיע הרבה יותר מוקדם. זה החלק שבו את טורפת ? 

גוון:
לא.. זה רק כדי להעמיד דברים על דיוקם. ולהבהיר את התשובות שלך ביחס לשאלה הקודמת 

פרנק:
קדימה, בזבזי לך את הזמן..

גוון:
נאמר לי שאמא שלך מתה פרנק. היא מתה כשהיית ממש צעיר..

פרנק:
זה מה ששמעת (במבוכה נוראית- לוקח את הזמן)?

גוון:
אני דברתי עם גברת סימס. גברת סימס הייתה השכנה שלך והמטפלת שלך מיד אחרי שאמא שלך נפטרה ב 1980..
ובתחקיר שלי אתה רשום כבנם היחיד של ארל ולילי פרטרידג'. ומה שנודע לי מברברה סימס זה שאמא שלך, לילי, מתה ב1980.
אז ע"פ הבנתי המידע המופץ על ידך וע"י החברה שלך והתשובות לשאלות ששאלתי הם לא נכונים פרנק. ואם אני רוצה להגיע לקרקעית של מי אתה ולמה אתה, אז אני חושבת שתולדות המשפחה שלך, תולדות המשפחה האמיתיות שלך, זה חשוב

פרנק:
את יכולה כבר לשאול את השאלה המסריחה שלך?

גוון:
טוב, אני מניחה שהשאלה שלי היא כזאת: למה שתשקר פרנק?
פרנק, אני באמת לא מנסה להתקיף אותך פה. אני חושבת שאם יש משהו שצריך להבהיר אז...
נאמר לי שאבא שלך הוא ארל פרטרידג'.
נאמר לי שהוא עזב אותך ואת אמא שלך ואתה טיפלת בה בזמן שהייתה חולה, שטיפלת בה בזמן שהיא נאבקה בסרטן ושגב' סימס הפכה להיות המטפלת שלך כשאמא שלך נפטרה.
האם אתה יכול לדבר על אמא שלך פרנק?  פרנק?
קדימה פרנק, מה אתה עושה?

פרנק:
מה אני עושה?

גוון:
כן.

פרנק:
אני שופט אותך בשקט.. הזמן נגמר. תודה רבה על השיחה.

גוון:
אז זה מה שעשית? ארגנת את זה

פרנק:
את רצית את הזמן שלי. נתתי לך. קראת לי שקרן. האשמת אותי. אמרת "טוב אם הייתי יודעת, אז לא הייתי שואלת". ומה זה-זה לא התקפה? אני לא רוצה להיות מאלה שלא עומדים במילה שלהם. אז נתתי לך את הזמן שלי, נכון כלבה? אז עכשיו תזדייני מפה.

גוון:
פרנק אתה פוגע בהרבה אנשים..

פרנק:
לכי תזדייני