הטבח 2

שרה (נותנת לאשי נשיקה. מגיע בר מן):
תן לי חצי. (מסתכלת מה אשי שותה, יש לו סוף של משקה) ועוד אחד כזה.

אשי (מביט בה, מת על האנרגיה):
כמה את כוסית?

שרה:
מיליון.

אשי:
ולמה את מבסוטה?

שרה (היא מאד מבסוטה. וגאה. מביטה בו):
תגיד שלום לשפית של המקום החדש של דוק בפריז.
(הוא מחוויר.הבר מן מניח את המשקאות שלהם. אשי מיד שותה. שרה מנסה עוד להספיק להשיק איתו כוס)
לחיים מאמי. הוא אמר כן.

אשי:
וואו.

שרה:
כן.. אפילו די מהר.

אשי:
מה את אומרת? טוב...וואו, מדהים.. יאללה,  נחשוב על זה..

שרה (לא מבינה):
מה זאת אומרת?

אשי:
נדבר על זה.

שרה (מרגישה את הברקס):
אמרתי לו שאני בעניין, כאילו, אמרתי לו שאני רוצה את זה והוא אמר לי כן.

אשי:
בסדר, זה עוד לא אומר..

שרה:
לא, זה ממש קורה עכשיו, הוא כבר התחיל שם הקמה.

אשי:
אה סבבה, אוקי, זאת החלטה אבל, שנייה, בואי נראה אם זה מתאים. נדבר על זה...

שרה (לא מבינה למה הוא נסוג):
מה נדבר? הוא רוצה אותי שם תוך חודש.

אשי:
סבבה שהוא רוצה, בואי נראה רגע שזה מסתדר, לך - לי.. שזה עובד לנו,  שאנחנו בעניין..

שרה (מבולבלת):
אתה אמרת לי בבוקר שאתה בעניין.

אשי:
בסדר, מאמי, אני ישנתי- נפלת עלי עם זה, לא לגמרי קלטתי.

שרה (מתעצבנת):
אתה צוחק עלי? אנחנו דיברנו על זה, אתה אמרת שאתה בעניין. דחפת אותי לשאול את דוק.

אשי (נפלט לו):
לשאול בסדר, לא ידעתי מה הוא יגיד. (זה נופל לשרה על הראש)

שרה:
מה זאת אומרת?

אשי:
כלום... אמרת בעצמך שהוא לא יוותר עליך.

שרה:
הבנתי, חשבת שהוא יגיד לי לא (זה מעליב אפילו יותר)
אז כל מה שהיה בבוקר, זה סתם הצגה כדי שאני ארגיש טוב עם עצמי?

אשי:
זאת לא הצגה. את באמת מעולה, אבל בואי, מי חשב שהוא יתן לך את פריז.

שרה:
וואו..

אשי:
זה לא אומר עליך כלום, זה פשוט פרוייקט מטורף, ווואלה, זה אמיץ מצידו לקחת אותך.  

שרה (נפגעת ויורה):
אז הוא כנראה ממש אמיץ כי הוא נתן לי את זה ואני הולכת על זה.

אשי:
עזבי מאמי, סורי, זה לא יצא לי טוב, אבל את יודעת למה התכוונתי.

שרה:
אתה חתיכת חרא.

אשי (עולה לו):
אני חרא? את מחליטה לי איפה נגור ומה נעשה בלי לתת לי שנייה לחשוב על זה.

שרה:
מה יש פה לחשוב? זה הדבר הכי גדול שיכול לקרות לנו, זאת פריז, זאת הזדמנות חיים.

אשי:
הזדמנות בשבילך אולי, מה אני אעשה שם? רק לי מחכים בפריז, ממש חסר להם שם עוד סומלייה.  

שרה:
למה לא?? אתה מלך.

אשי:
פה. שם אני כלום. נו מה, אני אתחיל עכשיו מאפס, אחפש עבודה, אמכור את עצמי, אלקק לאנשים?

שרה:
למה לא?

אשי:
למה כן? הולך לי מעולה, כל העיר עובדת איתי, לא דחוף לי לזרוק הכל בשביל איזו הרפתקה.

שרה:
אתה יכול לבוא בשבילי..אני אעשה ים כסף. מספיק לשנינו.

אשי:
ומה? את תעבדי שם מהבוקר עד הבוקר, ואני אגרד בביצים בדירת חדר בעיר שאני לא מכיר בה אף אחד?

שרה:
זאת פריז.

אשי:
כולם שם ערבים. (היא קצת בשוק, מנסה להבין)

שרה:
אז מה זה אומר?

אשי (הוא מנסה ללטף לה את היד):
מה רע לנו פה? אנחנו חמודים ביחד, את מלכת עולם באייבי, עוד שנה את יכולה להחליט שהתעייפת, לעשות חלות מהבית ב70 שקל אחת ולישון עד עשר, אנחנו נתגלגל, נבדוק מה אנחנו.. נראה מה קורה...

שרה:
נבדוק מה אנחנו.. וואו..

אשי:
את לא מרגישה שאת צריכה לבדוק?

שרה:
אתה חתיכת אפס (היא לוקחת עוד שלוק מהבירה וקמה. השיחה הסתיימה)

אשי:
לאן את הולכת? ... מה, אסור לי להגיד את דעתי??

שרה (בשקט):
זה הדבר הכי גדול שהציעו לי מקצועית. זה החלום.

אשי:
לא בדיוק הציעו לך, את באת לבקש.

שרה:
לך תזדיין.

היא הולכת משם. הוא לא הולך אחריה.