אורי כהן- בן 29, בן למשפחה מסורתית שמהשפעתה הוא לא לגמרי השתחרר. אורי גר עם חברתו טלי כבר כמה שנים אך הוא עדיין לא מסוגל להגיע להחלטות בעצמו לגבי עתיד יחסיו עם בת זוגו, כמו גם לגבי המקום שהוא נותן לאביו בניהול חייו.
טלי שליו- חברתו של אורי, עו"ד צעירה ופרגמטית, סבלנית וסובלנית ונכונה להקריב הרבה למען יחסיה עם בן זוגה עד אשר היא עוברת את טקס ההתנצלות.

אורי וטלי נכנסים לדירה שלהם, טלי עצבנית.

אורי: טלי, תקשיבי לי טוב, אני לא עשיתי כלום. אני רק רקדתי...

טלי: עזוב. אני לא כועסת.

אורי: בטח שאת כועסת

טלי: אני לא. אתה תפסיק להגיד לי מה אני מרגישה, בסדר? אתה ילד גדול. רקדת, אז רקדת.

אורי: אני מתנצל. בואי נדבר על זה...

טלי: אין על מה לדבר. לא צריך לדבר.

אורי: למה שלא נדבר?

טלי: אתה רוצה לספר לי איך היה לגעת לה בשדיים?

אורי: לא נגעתי לה בשדיים!!

טלי: נו, כמו שאמרתי, אז אין על מה לדבר. [היא הולכת לחדר השני. אורי מודאג מסתכל אחריה. הוא מכיר את ההתפרצויות שלה].

אורי: אני חושב שאנחנו שכמו שאת אמרת, במערכת יחסים חייבים לדסקס את הדברים האלה, כדי שזה לא יפריע לנו בהמשך.

טלי [מהחדר השני]: זה לא יפריע לך, תירגע... [אורי מתיישב. מדליק את הטלוויזיה, ומסתכל בערוץ הספורט. הוא עדיין מודאג מסתכל לכיוון החדר השני ונאנח. כואב לו הראש.]

 אורי: אני מת מעייפות. נגמרתי. טלי בואי תשבי איתי, אל תלכי לישון עדיין. (ממשיך להעביר ערוצים. טלי נכנסת עם מזוודה)

 טלי: ארזתי לך את הבגדים שלך. לא הספקתי לקפל, אבל אני מצטערת אני לא משרתת שלך. אני רוצה שתעוף מפה עכשיו

אורי [כאילו ציפה לזה. מתרומם]: אמרתי לך בואי נדבר על זה. אמרתי לך... למה את ילדה קטנה? (המזוודה נפתחת וטלי שוב אוספת את הבגדים ומכניסה אותם פנימה באלימות)

טלי: אני חושבת שמיצינו. מיצינו אורי. (אורי נעמד)

אורי: טלי. את גנון. תינוקת בת שש.
היתה מסיבה. והשתוללנו. עישנו ושתינו. וזידאן הביא את החשפנית המסריחה הזאת! זידאן ארגן את זה עם השטויות שלו... ו... אני לא ידעתי שהיא תהיה, בכלל. ורוב הזמן עומר רקד איתה. עומר שאת כל כך מעריצה אותו על הרצינות שלו.
וכן, נגעתי לה בציצי, בסדר? אז על דבר כזה את לא יכולה לסלוח? זה כמו לגעת בכרית [מרים כרית מהספה] רק שבמקום נוצות בפנים היה סיליקון.

טלי: על מה חשבת בחופה?

אורי: מה זה קשור?

טלי: על מה חשבת תענה לי?

אורי: לא יודע, על זה שהרב מסטול שזה קטעים... על ירושלים. על זה שאבא של עומר בוכה…

טלי: אני חשבתי עליך. עלינו

אורי: את בחורה! זה מה שאתן עושות. יש חתונה, ואתן חושבות עלינו. אנחנו לא עובדים ככה!

טלי: כל השנים שהייתי מסתכלת על אמא שלי, והייתי חושבת איזה גרועה היא, ואיך היא נותנת לכל גבר שעובר בסביבה למעוך אותה... אבל אני בעצם אותו דבר אורי...

אורי: מה את מדברת...

טלי: אתה הדבר הכי חשוב בחיים שלי. אבל אני... בשבילך זאת יכולה להיות מחר מישהי אחרת, בדירה שכורה אחרת. אין לזה באמת משמעות בעיניך.

אורי: את יודעת שיש לי בעיה להתחייב. אבל זה לא סתם שעברתי לגור איתך... זה דבר שלא עשיתי אף פעם...  אני לא ראיתי מערכת יחסים נורמלית בבית, טלי. ואני יודע שלפי ההיגיון היינו צריכים כבר להתחתן...

טלי: מי בכלל רוצה להתחתן איתך? אני בכלל לא מדברת על זה!! אתה מכניס לי מילים לפה. איך השפלת אותי. את הקשר שלנו. את הבחורה מסכנה הזאת, שבטח חטפו אותה ברומניה...

אורי: היא היתה רוסיה. ואני בטוח שהיא עושה את זה מרצון... זה מהמקרים האלה שבחורה אוהבת להתפשט ומרוויחה מזה כסף... [טלי הולכת לקצה החדר בעצבים] די טלי, נו!! אני צוחק. מה קרה? מה את רוצה? אני מצטער על החשפנית. אני מצטער, מצטער, מצטער. מה את רוצה?

טלי: אני אסביר לך את זה אורי בדימוי מעולם שאתה מבין טוב- כדורגל. [מצביעה על הטלוויזיה] בהתחלה שאתה יוצא עם מישהי היא בתחתית הטבלה. היא באה אחרי המשפחה, החבר'ה, ואפילו הכדורסל בשבת... ואז הקשר מתקדם. היא עולה במעלה הטבלה... ואחרי שלוש וחצי שנים, אתה יודע איפה אני?

אורי: לוקחת אליפות.

טלי: אני הפועל סכנין. זה לא אני ואתה שניים נגד כל העולם, זה לא אורי.

אורי: אוקי את צודקת. מהיום הכל משתנה. יאללה טלי, [מתקרב אליה] זה אני!! אנשים מקנאים בנו. קוראים לנו מאחורי הגב אימפריה. אנחנו הזוג הנצחי. יאללה בואי למיטה.
[חיתוך.אורי בחדר מדרגות. הדלת נטרקת. ]