האלופה

רני יושב בחדר מתוסכל מהיחס של העולם כלפיו לאחר שהתעוור. ריטה זוגתו נכנסת לחדר.

ריטה: היי

רני: איפה היית? נגמרה לך המשמרת לפני שעה

ריטה: אוטובוסים

רני: חבל שלא אמרת לי, הייתי בא לקחת אותך

ריטה: איך היה לך באתר?

רני: פצצה, רצו שאני אהפוך להיות מנהל

ריטה: באמת?

רני: כן הם אמרו שהם לא ראו עיוור עם יכולות כמו שלי.

ריטה: ברור, אתה.. אתה מוכשר בטירוף אתה...

רני: כן, כן. סידרתי להם איזה מחשב שם, שברתי כמה כוסות, אני מוכשר בטירוף

ריטה: שטויות רני, זה קורה לכולם, די, הם בטח היו סבלניים איתך

רני: זאת הבעיה, שהם היו יותר מדי סבלניים אליי, שמישהו יצעק עליי שמישהו יגיד לי משהו, שמישהו יצחק עליי שמישהו יעשה לי פרצוף! שמישהו יעשה לי פרצוף... איך את מסתכלת עליי עכשיו, אה?

ריטה: אני.. אני מבינה אותך

רני: לא, את לא מבינה אותי ריטה, את לא מבינה אותי. את עומדת כאן, בטח מסתכלת עליי עכשיו עם העיניים החומות והגדולות שלך ואומרת "איזה מסכן הוא, איזה מסכן הוא!"

ריטה: טוב די

רני: מה די, מה די? מה את עושה עכשיו, אה?
מה את עושה, את מסתכלת מחוץ לחלון? אה? את מפנה לי את העורף? לאן את מסתכלת?! איך את מסתכלת עליי עכשיו?!

ריטה: די! די! די! די! מספיק כבר! מספיק תפסיק עם זה, אני לא יכולה, נמאס לי כבר רני, נמאס לי מזה. נמאס לי שאתה נהנה להיות סמל המסכנות ולרחם על עצמך, נמאס לי מזה

רני: מדהים, איזה אבחנות יש לך מה

ריטה: זה מעיק

רני: מה את מתכוננת לקראת הצבא? אה? את לא חושבת שאולי כל זה בגללך ריטה? כל ה"מותקיות" שלך, וכל הסבלנות שלך אליי, וכל ה... לא יודע מה אליי, הכל! הכל! את לא חושבת שזה מה שגורם לי לרחמים העצמיים האלה?!

ריטה: אתה יודע מה? אם אתה חושב שזה בגללי, אולי כדאי שאני אלך

רני: את יודעת מה, לכי לכי, לכי מאבחנת פסיכוטכנית עאלק