עונה 1 פרק 6

איימי:
תודה שהסכמת לפגוש אותי.

 

דני:
 אז מה? את מרימה דגל לבן?

 

איימי:
תקשיב, חתיכת אידיוט. השוד המטומטם שלך סיבך את שנינו מאוד, בסדר? 

דני:
מה...? אני לא יודע על מה את מדברת. 

איימי:
תגיד לחבר שלך, או לעובד שלך, או למי שהוא לא יהיה, שעדיף לא ללבוש חולצה של החברה כשהוא מבצע פשע.
"הנבחרים"? זה השם הכי מטומטם ששמעתי בחיים! 

דני:
זה לא... טוב, מה זה בכלל "קויוהאוס"? "קויוהאוס". 

איימי:
תקשיב, האיש שהרסנו לו את הדשא רוצה נקמה. יש לו סרטון של שתי המכוניות שלנו, והוא רוצה להגיש תלונה. אתה לא מבין. לאנשים האלה אין שום דבר יותר טוב לעשות.
אז אני אשלח לך את המספר של הקו החם של השכונה, ואתה תתקשר אליו, בסדר?
אני צריכה שתיקח את האחריות ושתגיד שמישהו אחר נהג בג'יפ לבן. 

דני:
למה שאני אעשה דבר כזה, לעזאזל? 

איימי:
כי אני אשלם לך הרבה כסף, חתיכת טמבל. 

דני:
אוקיי.
כן, אני מסכים. מאה אלף. 

איימי:
אוי, אלוהים. התכוונתי להציע לך עשרה. 

דני:
עשרה דולר? 

איימי:
אתה כזה מטומטם! מה...? עשרת אלפים דולר! 

דני:
אני מסכים בחמישים אלף 

איימי:
עשרים וחמישה, הצעה אחרונה. 

דני:
בסדר, אבל רק אם תתנצלי על זה שצפרת לי. את התחלת. 

איימי:
אני? 

דני:
כן. 

איימי:
טוב, אתה זה שנסע עלי ברברס כמו פסיכי. 

דני:
את עשית לי אצבע משולשת בעצבים. 

איימי:
אל תגזים, דניאל. בסדר?
במיוחד עם עסק הבניין הקטן שלך. שנינו יודעים כמה אתה צריך את הכסף. 

דני:
 את עדיין מרגלת אחריי, מה?
תעזבי את החבילה שלי.

איימי:
אוי, באמת. 

דני:
חכי רגע, את מאוהבת בי? 

איימי:
לא! אני דואגת לך! בסדר?
אכפת לי מעסקים קטנים. יודע מה? העסק שלי הוא עסק קטן.
העסק שלך הוא יותר כמו עסק זעיר. 

דני:
הוא לא עסק זעיר, זה עסק שהוא יצירת מופת. 

איימי:
בלהבלבהל. הוא יכול להיות, אולי. אם אני אעזור.
תקשיב, אנחנו משדרים על אותו ערוץ, בסדר?
אחרת הייתי צריכה להעביר ערוץ לערוץ שאתה עדיין לא מוכן להתמודד איתו.
אתה לא. 

דני:
את מאיימת עליי עכשיו? כי אני יכול לחזור לערוץ הקודם. אני יכול גם לעבור לחדש, ולהיות מודע לשניהם. 

איימי:
טוב אוקיי זה מספיק. אני לא מאיימת עליך, בסדר?
איום היה נשמע ככה: "תעשה מה שאני אומרת לך, או שאני אקבור אותך"
*היי, אתם מתכוונים לנסוע או סתם לשבת שם?* 

דני:
היי, אני אסע כשיבוא לי לנסוע, אפס. 

איימי:
ואנחנו נמשיך לשבת פה, חתיכת זין מצומק.
*לכו תזדיינו* 

דני:
מה אמרת? מה אמרת? 

איימי:
תגיד את זה שוב. נראה אותך אומר את זה שוב! בוא הנה! 

דני:
תגיד את זה עוד פעם, בן זונה.
*פסיכים* 

איימי:
אתה הפסיכי פה! 

דני:
טוב. עשרים וחמישה אלף. 

איימי:
בסדר.