פנים, לובי של מלון, ערב
מיכל נראית מכונסת, בוהה בנקודה בשולחן. קצת עצובה.
אסף מניח כוס מים לפניה. זה מעיר אותה.

מיכל (ממלמלת):
לא היית צריך, המלצרית הייתה תכף...תודה.
(אסף מתיישב מולה. בן 35 עם מעיל ארוך ופאות חלקות ארוכות מקדימה. גבר מאוד נאה)

אסף:
את נראית לי קצת חיוורת.
(מיכל מברכת ושותה)

מיכל:
תודה.

אסף:
למה את חיוורת?

מיכל (מחייכת):
למה אתה אומר חיוורת? אולי זה המייקאפ?

אסף:
אני מהמר על חיוורת.

מיכל (אחרי שתיקה):
אז, איזה בחורה אתה מחפש?

אסף (מחייך):
הפוך ממך.

מיכל:
סליחה?

אסף (אחרי שתיקה ועדין מחייך):
מישהי בדיוק כמוך.
(מיכל מסתכלת עליו)
איך לדעתך צריך לענות על זה?

מיכל (מחייכת בחשדנות):
ענית יפה.

אסף:
איזה גבר את מחפשת?

מיכל:
למה זאת שאלה מוזרה לי פתאום?

אסף:
את שואלת אותי?
(מיכל מחייכת ומסתכלת עליו ישירות. החיוך יורד מהשפתיים שלה. היא בוהה באסף. מן תוגה מכסה את עיניה. אסף מביט בה מבלי להוריד עיניים. הם ממש מרגישים אחד את השני)

מיכל:
אני מחפשת רב חובל.

אסף(מחייך):
שהשעון שלי לא יטעה אותך.
(מיכל מסתכלת על שעון הצוללנים הסיירתי של אסף. היא מחזירה את מבטה אבל הוא פחות מרוכז. העיניים בורחות לצדדים. שתיקה.)
לאן הלכת?

מיכל:
כאילו שאכפת לך.

אסף:
לא אכפת לי.

מיכל (חשדנית, מנסה להבין את הכיוון של הבחור):
תודה.

אסף:
על מה?

מיכל:
על הכנות.

אסף:
זה בגללך.

מיכל:
מה פירוש?

אסף:
יש לך אנרגיה מטורללת.

מיכל:
מטורללת?

אסף (שותק ומתבונן בה):
מטורללת. (פאוזה) למה היית חיוורת קודם?

מיכל:
וואו!

אסף:
מה?

מיכל:
אתה עושה לי סחרחורת.

אסף:
סחרחורת טוב או לא טוב?

מיכל:
תגיד אתה שחקן?

אסף:
את מזהה אותי?

מיכל:
לא, התכוונתי שאתה...

אסף (קוטע אותה):
לקח לך זמן לזהות... אבל זה אולי בגלל...

מיכל (קוטעת אותו):
מה לזהות?

אסף:
שאני כוכב.

מיכל:
אתה כוכב?

אסף:
חשבתי שזיהית אותי.

מיכל:
די נו, מה?

אסף:
אני אפילו לא כוכב בשביל אמא שלי ואנחנו יודעים שאני לא רב חובל

מיכל:
אז מה אתה כן?

אסף (חושב לפני שהוא עונה):
אני יהודי, עבד השם וחסיד של רבינו.

מיכל:
פשוט ככה?

אסף:
פשוט ככה אבל למה את חיורת?

מיכל:
תקשיב, לא, זה מדהים שאתה שואל אותי עוד פעם.

אסף:
תעני כבר.

מיכל:
למה אני חיוורת? תן לי לחשוב על זה רגע. (היא חושבת רגע ארוך) האוניה שלי טבעה. אני לבד לגמרי בלב ים. אני נשענת על איזה משהו שצף. כמו בטיטאניק. ואין נפש חיה מסביב. אני עייפה ואז אני רואה איזה משהו שאולי זה אי קטן אבל אין לי כוח להגיע עד אליו, פשוט נגמר לי הכוח. אני מזה עייפה

אסף:
מה תעשי? את לא יכולה להישאר בלב ים

מיכל:
זה רגע כזה. זה יעבור. ולמה אתה חיוור?

אסף:
אני לא חיוור.

מיכל:
כולם חיוורים. מה החיוורון שלך?

אסף:
לא בא לך להיות שם לבד, אה?

מיכל:
לא

אסף:
מצטער.

מיכל:
זה לא הוגן.

אסף:
לא נורא.

מיכל:
בטח שנורא.

אסף:
את תישארי בחיים.

מיכל:
לא בטוח.

אסף:
לא בטוח שאני מבין מה את אומרת אבל זה שוקל טון.

מיכל:
אין זמן, תאמין לי אסף, אין זמן.
(אסף שותק, מסתכל עליה)
זוכר שאני על קרש צף בלב ים? אז אני מסתכל ימינה והיי... אסף, גם אתה צף שם על קרש, ואין לי כוח לשחות אבל אתה אומר בואי, בואי מיכל, ואנחנו מתחילים לשחות, ואז מגיעים לאי מטורף, חבל לך ורק אנחנו שם.. ואין מצב שבחיים, לא, בחיים לא יבוא מישהו להציל אותנו...

אסף:
איך את יודעת?

מיכל:
כי אני ממציאה את הסיפור הזה, איך אני יודעת... אין סיכוי שנצא משם אני ואתה על אי בודד עד היום האחרון בעולם הזה, אתה חושב שהיינו מסתדרים או לא? (שתיקה. אסף בוחן אותה.)

אסף:
מסתדרים.

מיכל(נבוכה):
אז זהו.

אסף:
מסתדרים זה לא מספיק.

מיכל:
אני חושבת שאם היינו נתקעים לכל החיים על אי בודד, אתה ואני, היינו הופכים לחברים הכי קרובים בעולם וזאת הייתה אהבת אמת. היית הופך לדבר הכי חשוב בחיים שלי.

אסף:
את קצת מגזימה

מיכל:
במה הגזמתי?

אסף:
את רואה אותי?

מיכל(לוקחת אוויר):
אני לא מכירה אותך

אסף:
זו בדיוק הנקודה, זה לא פייר

מיכל:
זו הייתה רק דוגמא

אסף:
זה היה סיפור שאת ממציאה, את לא יכולה להמציא את הסיפור שלנו לבד (שתיקה.)

מיכל (קצת נבהלת):
אתה התחלת עם השיחה הזאת. אני מעצמי לא הייתי אומרת את זה והאמת שלפני שבוע לא הייתי מסוגלת להגיד את זה בכלל.

אסף:
מה קרה לפני שבוע? (שתיקה)

אסף:
אולי נחליף נושא. מכירה איזו בדיחה? משהו?

מיכל (קצת בלחץ):
מה זה בלטה על בלטה?