טלי:
ידעתי ידעתי שלא הייתי צריכה לשלוח אותך אליהם. מה לך ולהם אלף פעם אמרתי לך אמא. טעות טעות מה לו ולהם?

אמא:
צדקת צדקת. לא ידעתי. אני חשבתי, יבוא רב יעשו כבוד יעזרו.

טלי:
בסדר אמרתי לך. זה עבריינים כבדים זה זה לא ילדים.

אמא:
צדקת. לא ספרו אותו.

יוסף:
טוב טוב טוב תקשיבו שתיכן. אתן בינתיים חודש מתחבאים ממנו. והיה שיחה אחת שלי איתו משהו התחיל לזוז.

טלי:
בסדר יוסף אני לא עכשיו באה זה. אני בלחץ. אתה רואה שאני בלחץ. אבל אולי אתה עוד יכול לעזור יוסף אני לא יודעת

יוסף: 
איך?

טלי: 
תקשיב תלך תדבר עם דוד שמעון, תשאל אותו אם הוא יכול לתת לנו את ה600 אלף במיידי וככה זהו נגמור את כל הסיפור הזה של הריביות.. הלוואה תגיד לו. לא לתת חס וחלילה

יוסף:
 טלי הבן אדם יכול למות כל רגע, זה לא הלוואה זה לתת

טלי: 
בסדר ידוע, אבל אתה צריך להציג לו את זה כהלוואה

יוסף: 
אני לא חושב שהוא יסכים לתת סכום כזה, זאת האמת

טלי: 
אבל למה מראש אתה חושב שהוא לא יסכים, תבוא אליו ככה בטח שהוא לא יסכים, תבוא חיובי

יוסף:
אוקיי בסדר אני אלך אליו אני אהיה חיובי. אני עדיין חושב שעדיף שאת תלכי אליו, דווקא איך שאת, עם כל מה שעברת, עם הפחד שלך, עם הזה, תיקחי את תום איתך, אני אומר לך זה עדיף, עדיף מאשר לשלוח אליו איזה מתווך.

טלי:
ואני אומרת לך שלא, תגיד לי מה נראה לך שאני נהנית להתחנן אליך?

יוסף:
 אז בואי תסבירי לי מה ההיגיון, בלשלוח אותי ולא אותך

טלי:
טוב יוסף, אתה לא רוצה לדבר איתו תגיד שאתה לא רוצה

יוסף:
אני פשוט יודע מה יהיה, אני יודע מה יהיה אני אלך אליו ואני לא אצליח ואז את מי תאשימי? הנה אני רואה איך זה מתנהל פה

טלי:
מה נהיית אשכנזי.. תאשימי לא תאשימי

יוסף:
מה עד עכשיו את ואמא לא מאשימות אותי?

טלי: 
מי האשים אותך?!

יוסף:
נו באמת, ובא בן אדם עכשיו עוזב את כל מה שיש לו, מה חסר לי תיקים על הראש? לא חסר, ברוך השם יש. אני עוזב… אני מסכן את עצמי מול האנשים האלה

טלי:
 "מסכן את החיים שלי" חחחח בטח.

יוסף:
חחח אתה יודע למי תעשי, את יודעת שהם איימו גם עליי? את יודעת?

טלי:
טוב טוב הבנתי אותך

יוסף:
 מה הבנת?

טלי:
הבנתי שאתה רוצה לשמור הכל לעצמך, למה שתדאג לי

יוסף:
תגידי על מה את מדברת?

טלי:
"תגידי על מה את מדברת" שמת עין על הירושה של דוד שמעון

יוסף:
איזה ירושה מה ירושה, החדר וחצי המגעיל הזה בשכונת התקווה הנה אני אומר לך מעכשיו, קחי, אני לא רוצה, קחי את החלק שלי, שלך, לא שלי.

טלי:
לא עשו אותי באצבע יוסף, תאמין לי שברחוב, בפרדס כץ, זה אוניברסיטה לעומת הישיבה המסריחה שלך

יוסף:
תגיד לי מה את רוצה ממני?

טלי:
לא רוצה ממך כלום

יוסף:
מה את רוצה ממני?

טלי:
 לא רוצה כלום

יוסף:
אני אשם שלא למדת?

טלי:
מעניין לי את התחת שלמדת יוסף אל תתחיל איתי

יוסף:
תרגיעי את הדיבור שלך (מתחילה מהומה)

טלי:
אל תשחק לי אותה, מה אתה חושב שאני לא יודעת על הבית בנווה צדק???? שאני לא יודעת?
פחחח עאלק, חדר וחצי בתקווה, בית בנווה צדק, מה אתה משחק לי אותה? 10 מיליון שקל מינימום. טפי עליך. מה אתה חושב שאני לא יודעת? מה אתה חושב שלא שמעתי את אבא מדבר איתך בחדר, בבית חולים שנייה לפני שהוא מת. עמדתי מאחורי הדלת שמעתי כל מילה. מה הוא אמר לך. תגיד עכשיו. אם אתה גבר. נו תגיד נו תגיד. ש״תהיה נחמד לדוד שמעון כי יש לו בית בנווה צדק עם גג והכל. ושאף אחד לא ידע על זה חוץ ממך״, אמר או לא אמר לך? אתה שותק, חאלס, בא אלי עם הפרצוף של הצדיק הזה העיקר שם כיפה על הראש ומגדל לי זקן

יוסף:
אני אלך אליו טלי, אני אדבר איתו, אני אעשה כל מה שאני יכול

טלי: 
אל תעשה לי טובות

יוסף:
אני אעשה את זה, אני נשבע לך אני אלך ואדבר איתו. אני אסגור איתו את זה אני אתחנן. אבל אני אומר לך שאת טועה לגמרי