ריקוד האש

שלום עומד בכניסה לבית. הוא שואף אוויר עמוק לריאות ומשתהה לפני שמקיש על הדלת.
פייגי פותחת, היא מופתעת לראות אותו. הוא לא ממש מסתכל עליה. הוא נבוך.

שלום: מה שלומך?

פייגי: ברוך השם.
(שלום צוחק קלות)

פייגי: מה?

שלום: (מחוייך) לא באתי להפריע...

פייגי: אתה לא מפריע.

שלום: כשעונים ברוך השם זה בדרך כלל כי לא רוצים לדבר. לא חייבת.

פייגי: לא קשור, מה יש לדבר?

שלום:(פונה ללכת) וואו...יום טוב גברת רוזנברג.

פייגי: איי יי...אין לי דרך ארץ וזה לא תירוץ אבל סליחה. אולי תיכנס ואני אכין כוס תה או משהו?

שלום:  (פונה אליה מחייך) מלגרש אותי ועד להתייחד איתי, הקצב שלך מהיר לי מדי ואני ידוע בתור אחד  שאוהב אקשן.

פייגי: לא התכוונתי שיהיה יחוד...רק שאולי תשתה משהו?

שלום: (נפנה ללכת) הכל טוב. לא צמא אבל תודה! יום טוב!

פייגי: אתה כבר פה אז אולי תספר לי איך אתה מרגיש?

שלום: לא מרגיש הרבה. 

פייגי: בואנה, מה שאתה עובר...

שלום: חוץ מלב אטום אני שורד את זה בסדר נראה לי.

פייגי: זה לא לב אטום, אתה רק מרוויח זמן.

שלום: (שותק) נכון...

פייגי: איך אפשר לעזור?

שלום: אבא באומן.

פייגי: (מופתעת)הוא יצר אתך קשר?

שלום: כתב לי.

פייגי: מתי?

שלום: אפילו דוד לא יודע.

פייגי: מה הוא עושה באומן?

שלום: שותק...

פייגי: וואו...אתה לא

שלום: (יחד איתה) אני כועס עליו. (שניהם ביחד עוצרים. שתיקה)
תגידי.

פייגי : (מחייכת) רציתי לשאול אם אתה לא כועס על הרב?

שלום: (מחייך) בטח כועס.

פייגי: מה מכל הדברים?

שלום: על זה שהוא עסוק רק בעצמו, השם יסלח לי.

פייגי: כולנו עסוקים בעצמנו, הרב פחות מסתיר את זה.

שלום: אז אולי כדאי שיסתיר.

פייגי: למה?

שלום: כי זה פוגע.

פייגי: נכון.

שלום: לא יכול לשאת את זה שהוא אנושי. 

פייגי: הרב צדיק.

שלום: לא סגור על זה, הוא המורה שלי ואני לא מבין את השיעור שהוא מלמד.

פייגי: כמו תמיד הרב מלמד אותנו להיות אמתיים.

שלום: הוא לא היה צריך לעזוב.

פייגי: אני בטוחה שאם הרב עזב זה כי הוא לא יכול היה להישאר.