קומיוניטי

עונה 1 פרק 9- דיבייט 109
ג'ף ואנני מתכוננים לשלב השני בתחרות הדיבייט לאחר שהפסידו בסבב הראשון.

אנני: אז בניסוי הסטודנטים של סטנפורד חולקו לאסירים וסוהרים. (ג'ף מראה סימנים של כאב ראש) הסוהרים מיד התחילו להתעלל...

ג'ף: אוההה (אנחת כאב ושיעמום)

אנני: מה קרה?

ג'ף: יש לי כאב מוזר מעל הגבה.

אנני: זה נקרא כאב סטרס, קיבלתי את שלי בגיל 4.

ג'ף: אני שונא אותו

אנני: אז תתרגל אליו, אתה עמוק בפנים אחי, זה עימות- אם אתה רוצה לנצח, אתה צריך להתכונן.

ג'ף: טוב, מסכים. אבל אם את רוצה לנצח את צריכה להשתחרר קצת, להפסיק עם הרשמיות, רובוטית עימות.

אנני: אומייגאד, אתה צודק. סימונס כלכך טוב בלהשתמש בכריזמה הממגנטת שלו כדי למכור את הטענות שלו ואני מתנהגת כמו ספרנית זקנה עם השיער אסוף.

ג'ף: כן

אנני: (משחררת את השיער) מה אתה חושב?

ג'ף: כן

אנני: תודה

אישה: תזהרו, עאבד אומר שאתם תתנשקו, מגוחך (ברשעות ובצחוק)

ג'ף: אנחנו? נתנשק? זה באמת מגוחך

אנני: לגמרי

(פאוזת מבוכה)

אנני: כדאי שנחזור לעבוד.

ג'ף: כן. טוב... האנשים מרושעים מטבעם...

אנני: או אנחנו יכולים להשתמש בציטוט הזה של הובס. (מתקרבת אליו עם המחשוף והספר) "האדם הוא אסופה של דחפים חייתיים בסיסיים. לפעול לפיהם ולחוות חטא מענג אינו שונה מבחינה מוסרית משאיפת אוויר" (שמה לב לקרבה, פאוזה) זה די נוקב נכון? (מתרחקת)

ג'ף: כן. את יודעת אולי כדאי שנלמד לבד.

אנני: כן

ג'ף: בנפרד.

אנני: אה הא. ככה נוכל יותר להפרות.. להיות פוריים!

ביחד: ביי

(מנסים להפרד- יוצא מביך ומוזר)

אנני: אוי, שכחת את הפלאפון שלך

ג'ף: אני יכול לקנות אחד אחר/ אני אקנה חדש