מטומטמת
נמרוד: מה יש לך?
שירי: התגעגעתי אליך
נמרוד: קרה משהו?
שירי: התפטרתי
נמרוד: מה?! למה?
שירי: אני רוצה לבוא איתך
נמרוד: אויש נו שירי… אני נוסע לעבוד אני לא צריך הסחות דעת.
שירי: אני הסחת דעת?
נמרוד: איך את עושה דבר כזה בלי לדבר איתי קודם? מה זה "התפטרתי"? מה זה "אני רוצה לבוא איתך"?
שירי: אמרנו שאולי
נמרוד: את לא לבד פה. אולי! אמרנו שאולי.
שירי: בובה…
נמרוד: די נו, בארץ את לא מוצאת את עצמך אז בפריז?
שירי: אני בדיוק איפה שאני רוצה להיות. לידך, אל תיקח לי את זה.
נמרוד: אל תיקח לי את זה? באמת? תגידי, את רואה אותי בכלל? יש לך מושג איזה לחץ עובר עליי?
שירי: אני יודעת בובה…
נמרוד: לא את לא יודעת.
שירי: אני יודעת
נמרוד: את לא יודעת. התפקיד הזה זה הזדמנות של פעם בחיים. קורע ת'תחת בחזרות, שבועיים כבר לא ישנתי, יש לי ים של טקסטים ללמוד. את מתפטרת, מפילה את זה עליי. תודה רבה לך שירי, זה בדיוק מה שאני צריך עכשיו.
שירי: בובה… אני אוהבת אותך אני רוצה להיות שם איתך.
נמרוד: טוב, אין לי כוח לזה עכשיו, באמת.
שירי: בובה, אני יודעת! (ניגשת לחבק אותו) אני יודעת כמה זה חשוב לך, בגלל זה אני רוצה להיות שם לטפל בך ויהיה לנו טוב, אני מבטיחה שיהיה לנו טוב.
נמרוד: די, די, די, די!!! אני לא רוצה שתבואי איתי, את לא מבינה את זה? (שירי נעלבת עד בכי, ניגש לחבק אותה) די, נו… בואי הנה.
שירי: מה אני אעשה פה בלעדיך? אתה כל מה שיש לי בחיים המחורבנים האלה.
נמרוד: בסדר, זה שלושה חודשים. אני אסיים את הצילומים האלה, אני אחזור ואז… ואז נראה.
שירי: מה זה "נראה"? (נמרוד לא מגיב) מה זה "נראה"? אתה עוזב אותי? זה בגלל ניקולטה נכון?
נמרוד: דיי…
שירי: אתה מזיין אותה?
נמרוד: לא טחנו את זה מספיק? חלאס, נו! היא פרטנרית שלי זה הכל.
שירי: אז למה אתה עוזב אותי?
נמרוד: אני מתחנן, שירי, אל תתחילי עם זה עכשיו. (יוצא)