מד מן

מד מן עונה 4 פרק 7 
*הטקסט עם קצת שינויים מהמקור כדי שיתאים לסצנה בודדת*
דמויות
דון – מנהל קריאייטיב של חברת פרסום. טיפס את דרכו למעלה, הוא אצ׳יבר. הוא מנהיגותי, סמכותי, צ׳ארמר, ואיש שיווק מעולה. הוא יודע לזהות באנשים מה מניע אותם ומה הם רוצים. מנגד הוא גם אדם ציני, יהיר, רודף נשים (בוגד באשתו לא מעט) ומכור לאלכוהול וסיגריות. דון הוא אדם מורכב, רוב האנשים יסכימו שקשה להבין מי הוא.
פגי – קופירייטרית צעירה, נחושה ומוכשרת מאוד. התחילה את דרכה כמזכירה, עד שדון זיהה את הכישרון שלה וקידם אותה להיות קופירייטרית במשרד. היא עוברת שינוי לאורך הסדרה מבחורה ביישנית ולחוצה בסביבה של נרקסיסטים למנהלת קריאייטיב חריפה ששולטת בהצגה.
תקציר – בפרק זה דון מתמודד עם משבר רגשי. הוא גילה שאנה, אישה שהיתה יקרה לליבו, נפטרה (לטענתו האישה היחידה שהכירה אותו באמת). הוא יודע שהוא צריך לחזור לטלפון של הבת של אנה בידיעה שהיא תבשר לו את הבשורה כשיתקשר, אך לא מצליח לבצע את המשימה. עקב כך הוא חווה עומס רגשי, לחץ ובלבול, דברים שלא אופייניים לו. הוא שותה הרבה כדי להתמודד עם זה. לאחרונה דון נאלץ להעסיק קופירייטר גרוע בשם דני, בגלל שבטעות גנב לו רעיון שחברה אחרת אהבה. דני עושה עבודה לא טובה ומציע רעיונות גרועים. כחלק מהמשבר של דון הוא מבקש שפגי תישאר לעבוד עד הלילה כדי לתקן את העבודה של דני.
דון לא יודע שזה למעשה יום ההולדת של פגי. חבר של פגי, מארק, ארגן לה מסיבת הפתעה שהיא לא ידעה עליה יחד עם כל המשפחה שלה. היא התעכבה והתעכבה ומרחה את מארק לאורך כל הפרק, בלי לדעת שהוא מחכה לה בארוחה. בסופו של דבר היא מחליטה לצאת הביתה. לפני כן היא מטלפנת למארק שגילה לה שכולם הלכו כבר. היא מתעצבנת עליו שארגן לה משהו שהיא בכלל לא רוצה. דבר הוליך לדבר והוא נפרד ממנה בטלפון. הסצנה נפתחת כשהיא חוזרת למשרד משיחת הטלפון.
היחסים בין דון ופגי מורכבים, אך מונעים מאהבה וכבוד אחד לשני. פגי היא אחת הנשים היחידות שדון לא שוכב איתה. הוא מתפקד כמנטור שלה.
הם שם אחד בשביל השני ברגעים הכי קשים – הוא היה שם כשהיא עברה הפלה, והיא היתה שם בהאנגאוברים הקשים ביותר שלו.
לאחרונה פגי סוחבת משקעים לדון. היא סבורה שהוא גונב רעיונות לעובדים שלו ולוקח עליהם את הקרדיט. כראיה, לאחרונה דון זכה בפרס על פרסומת שהתחילה ברעיון שלה, עליו היא לא קיבלה בכלל הכרה.
דון לא יודע זאת, הוא רואה את פגי בתור היורשת שלו אז הוא אוטומטית תמיד קשה איתה, ופגי תמיד מתוסכלת מהמשוב שתמיד שלילי ומחוסר הכרת התודה שהתעצם לאחרונה בגלל הפרס שקיבל בכנס שהיא אפילו לא הוזמנה אליו.

פנים משרד פרסום – לילה 
דון יושב בחליפה במשרד, נראה טרוד מאוד, בקבוק וויסקי לידו. פגי נכנסת למשרד לבושה במעיל ועם תיק על הזרוע. היא ניגשת לדוכן המשקאות.

דון: מה קרה? המעלית לא עובדת?

פגי מוזגת לעצמה כוס וויסקי

פגי: נראה לי שנפרדתי הרגע ממארק.

דון: אה... באמת?

פגי: אני חושבת. (לוקחת שלוק מהוויסקי)

דון: אז לכי הביתה

פגי: לא. אני מוכנה לעבודה. (מורידה את המעיל ומניחה את התיק). ניצחת. שוב.

דון: יכולת פשוט לומר לי שזה יום ההולדת שלך...

פגי: בטח, כי לזה לא היו השלכות בכלל.

דון: אז עכשיו זאת אשמתי?

פגי: טוב זה לא אשמתי שאין לך משפחה או חברים או לאן ללכת בכללי

דון: טוב לכי. לכי תרוצי אליו כמו בסרטים. את לא צריכה להיות כאן.

פגי: אני כן חייבת להיות פה. כי הכרחת אותי להישאר ולתקן רעיון מפגר של הקופירייטר החדש שהיית חייב להעסיק - כי גנבת לו רעיון מפגר אחר - כי היית שיכור!

דון: אל תהפכי את זה למשהו אישי כי לא עשית את העבודה שלך. אה ודרך אגב אני יודע שזה הורג אותך אבל אין דבר כזה ״רעיון של הקופירייטר החדש״. כל דבר שנכנס לפה שייך לסוכנות. (מדליק סיגריה)

פגי: אתה מתכוון שייך לך.

דון: כן, כל עוד את עדיין עובדת פה.

פגי: אתה מאיים עלי?

דון: תרגעי.

פגי: יודע מה? הנה חתיכת נייר, למה שלא תכתוב אתה רעיון טוב כמו הרעיון שלי לפרסומת שזכתה הרגע בפרס?

דון: השתגעת? נתת לי 20 רעיונות ובחרתי אחד מהם שהיה גרעין של מה שהפך לפרסומת הזאת.

פגי: אז אתה כן זוכר שזה היה רעיון שלי.

דון: אני זוכר. משהו על חייל. מזל טוב.

פגי: לא. זה היה משהו על ילד נעול בארון כי אמא שלו גרמה לו לחכות שהרצפה תתייבש, שזה בעיקרון כל הפרסומת!

דון: זה גרעין.

פגי: ששינית בדיוק מספיק כדי שזה יחשב שלך.

דון: שיניתי את זה לפרסומת. מה אנחנו אמורים לירות בו בחושך בתוך ארון? ככה הדבר הזה עובד. אין קרדיט בפרסומות.

פגי: אבל אתה קיבלת את הפרס!!!

דון: זאת העבודה שלך! אני נותן לך כסף, את נותנת לי רעיונות.

פגי: ואתה אף פעם לא אומר תודה!!!

דון: בשביל זה יש את הכסף!!! את רק מתחילה, את תקבלי את ההכרה שלך! ובכנות? זה פשוט מגוחך להיות שנתיים לתוך הקריירה שלך ולספור את הרעיונות שלך. כל דבר בשבילך כרגע זה הזדמנות. ואת צריכה בכלל להודות לי על כל בוקר שאת מתעוררת ומגיעה למשרד הזה!

פגי מתחילה לבכות

דון: אוח. נו באמת.

פגי עוזבת תוך כדי ניגוב הדמעות

דון: סליחה על החבר שלך, בסדר?