דֶמֶטְרִיוּס: לא, לא אוהֵב אותך, עזבי אותי.
איפה לִיסַנְדֶר והֶרְמִיָה יפה?
אחד אני ארְצח, אחת רוצחת אותי.
אמרת לי שבָּרחו לַיער.
אז הִנה אני פה, אובד עצות בין העצים כי אני לא מוצֵא את הֶרְמִיָה שלי.
די, תסתלקי ,אל תיצָמדי אלַי יותר. 

הלנה: אתה מושך אותי, מַגְנֵט עם לב של אבן –אך אתה לא מושך מתכת כי לבי נָמֵס כמו שעווה.
וַתֵּר על כוח המשיכה שלך ולא יהיה לי כוח עוד לרדוף אותך. 

דֶמֶטְרִיוּס: אני קורץ לך? מפתה? אומֵר מלים של נועם? אני לא אומֵר לך בפירוש שאני לא אוהֵב אותך, ולא יכול?

הלנה: ורק על זה אוהַב אותך יותר.
אני כלבלב מַחְמָד שלך, דֶמֶטְרִיוּס, תרביץ לי עוד ואלקק אותך יותר.
עשֵה בי כמו בכלבּתך, תִרְמוס, תבעט, תזנח אותי, אבּד אותי; רק תן ללכת אחריך כמו סמרטוט.
לְמה אני כבר מתחננת? להיות הכי פחותה באהבה שלך - לי אין דבר אשר ינעם מזה - שתעשה בי כמו בכלב.

דֶמֶטְרִיוּס: אל תְגָרי מִדי את שנאתי; אני חולה כשאני רק מביט בך.

הלנה:  ואני חולה כשלא אביט בך.

דֶמֶטְרִיוּס: את מסכֵּנֶת את השם הטוב שלך, לצאת כך מן העיר, לִמְסור עצמך לִיְדֵי אחד שלא אוהב אותך, לתֵת לְלילה מְזָמֵן- הזדמנויות
ולְמַחשבות-חטא של מקום שומם את מטמוני בתולייך.

הלנה:  הגינותְך היא הערבוּת שלי.
אין לילה כשאני רואה אותך, לכן נדמה לי שסביבי לא לילה; וגם היער לא שומם, עולם ומלואו הוא, כי אתה אצלי כל העולם. אז איך אני לבד, כשהעולם כולו פה להביט בי? 

דֶמֶטְרִיוּס: אברח ממך להתחבא בִּסְבך שיחים, אשאיר אותך כאן לחַסְדֵי חיות טורפות.

הלנה: לאף טורף אין לב כמו שלך. בְּרח אם אתה רוצה. כל סֵדֶר העולם כאן מתהפך:
צַיָּד נָס מן הטֶרף ויונה רודפת נשר, איילה רכה דוהרת אחרי נמר – מרוץ שאין לו שום תכלית: הפחדנות רודפת והעוז בורח. 

דֶמֶטְרִיוּס: לא מקשיב עוד לַחידות שלך. תני לי לזוז, כי אם את באה אחרי, נשבּע, אני אפגע בך לְרעה ביער.

הלנה: כן-כן, במקדש, בַּעיר או בַּשדה אתה פוגע בי. בושה מה שאתה עושה! בושה לַטֶבע הנשי!
על אהבה אנחנו לא בנויות להילחם. אנחנו מחוּזרוֹת, לא מְחזְרוֹת כמוכם.
אלך אתְךָ לקראת גן-עדן של כאב: תגמור אותי יד שלבִּי אוהב.