רפסודיה בוהמית

דיאלוג מרי ופרדי (נתי ורונה הישראלים)
מרי יושבת על הספה, פרדי על יד הטלויזיה מראה לה את המופע האחרון שהיה לו.

נתי
עוז אומר שזה היה הקהל הכי גדול שלי אי פעם. (מתיישב לידה)
כל הערב...
לא היה לי מושג אם הם מבינים מילה ממה שאמרתי.
ואז... הם כולם שרים. אלפים. כולם שרים לך.
כי זה נכון...

רונה
נתי, מה קורה?
משהו לא בסדר כבר הרבה זמן.
תגיד את זה.
תגיד את זה.

נתי
חשבתי על זה הרבה.
אני חושב שאני דו-מיני.

רונה
נתי, אתה הומו. (קמה)
אני יודעת את זה כבר הרבה זמן, פשוט לא רציתי להודות בזה.
זה כל כך דפוק. אני תמיד מוכנה להסתפק במה שיש.
"אני אוהב אותך, אבל..".    "אני אוהב אותך, אבל אני צריך מרחב",
"אני אוהב אותך, אבל הכרתי מישהו.."
ועכשיו, "אני אוהב אותך, אבל אני.."
וזה הכי קשה, כי זה אפילו לא באשמתך. (מורידה את הטבעת, נתי קם אליה)

נתי
לא, אל תורידי אותה.
אל תורידי אותה. הבטחת לי שאף פעם לא תורידי אותה.

רונה
מה אתה רוצה ממני?

נתי
כמעט הכל.
אני רוצה אותך בחיים שלי. 

רונה
למה?

נתי
אנחנו מאמינים אחד בשנייה.
וזה מה שחשוב. בשבילנו.
(רונה מלטפת אותו ומתקרבת אליו)

רונה
מחכים לך חיים כל כך קשים.
(עוזבת את החדר)