חייבים לקצר  את הדיאלוג כשמביאים אותו לעבודה
ניקול מצלצלת בדלת, צ'רלי פותח

ניקול: היי

צ'רלי: היי, איפה הנרי?

ניקול: הוא עם קאסי והילדים במטווח לייזר.

צ'רלי: את רוצה לשתות משהו? יש לי מי ברז לא מסוננים, בירה וקופסאות מיץ.

ניקול: אקח קופסת מיץ. לא תלית כלום על הקירות?

צ'רלי: אין לי מה לתלות עליהם חוץ מהיצירות של הנרי, והן נמסרו למסגור.

ניקול: אני יכולה לתת לך דברים, עד שתשיג חפצים. מה לגבי התמונה הנהדרת של הנרי במעבורת של סטטן איילנד?

צ'רלי: את לא בתמונה הזאת?

ניקול: אני מניחה ש... אפשר לגזור אותי ממנה.

צ'רלי: אצטרך לעזוב יום קודם ולטוס לניו יורק ב-22. אז תהיתי אם אוכל לקחת את הנרי ביום שישי הזה.

ניקול: ה22, אז זה ב21? יש לנו תוכניות, בעצם. אנחנו הולכים למשהו במוזיאון עם בני הדודים.

צ'רלי: תוכלי להזיז את זה כדי שאוכל לקחת אותו?

ניקול: זה רק ערב אחד. הוא מצפה לזה.

צ'רלי: באמת?

ניקול: זה הערב שלי, צ'רלי, ניהלנו על זה משא ומתן.

צ'רלי: טוב, בסדר.

ניקול: אבל מה?

צ'רלי: לא, אני רק מבקש ממך גמישות.

ניקול: אני גמישה, אתה בא והולך ואני מזיזה לפי הלו"ז שלך. זה ערב אחד שיש כרטיסים...

צ'רלי: לא רק ערב אחד, אבל בסדר.

ניקול: המורה של הנרי רוצה להיפגש איתנו.

צ'רלי: את מתכוונת למורה באל-איי?

ניקול: תוכל להיכנס למייל כדי שנקבע שעה?

צ'רלי: כן, דעתי הייתה מוסחת.

ניקול: אני מבינה. הם רק רוצים לשלול הכול, לגבי הקריאה שלו.

צ'רלי: אני חושב שהוא קצת חרד (חרדתי) מדי. הוא רוצה את זה יותר מדי. אמרו שהוא מעל הממוצע במתמטיקה.

ניקול: הוא פורש בקלות רבה מדי כשלא קל לו. הוא כמונו, הוא עקשן. הוא עדיין גרוע במונפול, כי הוא מנסה לחסוך את כל הכסף שלו... אז... חשבתי שכדאי שנדבר. אני מרגישה שהעניינים הלכו רחוק מדי. אמא שלי לקחה משכנתא על הבית כדי לעזור לי לשלם לנורה.

צ'רלי: חשבתי שאני שילמתי לנורה.

ניקול: שילמת 30 אחוז מנורה.

צ'רלי: טוב, גם אני מתרושש, אם זה עוזר. הסכמתי לביים שני מחזות מחורבנים, ואפשר לשכוח מחיסכון להשכלה הגבוהה של הנרי.

ניקול: פשוט, עד עכשיו הצלחנו לא לערב את הנרי במידת מה, וזה ישנה את זה. צריך להגן עליו.

צ'רלי: אני מסכים.

ניקול: נורה אומרת שהבוחנת תיכנס לבתים שלנו, היא תראיין את הנרי בנוסף אלינו, את החברים שלנו, המשפחה שלנו, האויבים שלנו, ואז תצפה בנו איתו, איך אנחנו בתור ההורים שלו.

צ'רלי: נשמע נורא.

ניקול: אני יודעת. אני מרגישה שאם יצפו בי בכל יום נתון, לעולם לא אקבל משמורת. (שתיקה מצד צ'רלי) זו הייתה בדיחה.

צ'רלי: אני יודע. אני מרגיש כמוך.

ניקול: טוב. אז...אולי נחליט על משהו בינינו.

צ'רלי: את זוכרת שאמרתי לך את זה בהתחלה?

ניקול: אני יודעת שאמרת, אבל הנסיבות היו שונות.

צ'רלי: צפיתי את הנסיבות.

ניקול: בכל אופן, שננסה את זה?

צ'רלי: אוקיי (שתיקה ארוכה, צ'רלי מגחך) אני לא יודע מאיפה להתחיל.

ניקול: אתה מבין למה רציתי להישאר באל-איי?

צ'רלי: לא

ניקול: צ'רלי, זו לא התחלה מועילה.

צ'רלי: אני לא מבין את זה.

ניקול: אתה לא זוכר שהבטחת שנבלה פה תקופה?

צ'רלי: דנו בדברים. היינו נשואים, אמרנו דברים. דיברנו על מעבר לאירופה. שנקנה...מזנון או איך שקוראים לזה? שידה! למלא את החלל שמאחורי הספה. אף פעם לא עשינו שום דבר מזה.

ניקול: סירבת למשרה ב"גפן" שהייתה מביאה אותנו לכאן לשנה.

צ'רלי: זה לא היה משהו שרציתי.  היו לנו להקת תיאטרון נהדרת וחיים נהדרים במקום שבו היינו.

ניקול: אתה קורא לזה חיים נהדרים?

צ'רלי: את מבינה אותי. לא התכוונתי לנישואים נהדרים. אני מתכוון לחיים בברוקלין. מקצועית. אני לא יודע. בכנות, מעולם לא שקלתי משהו אחר.

ניקול: זאת הבעיה, נכון? הייתי אשתך. היית צריך לשקול גם את האושר שלי.

צ'רלי: בחייך, היית מאושרת. פשוט החלטת עכשיו שלא היית.

ניקול: טוב.בוא... העבודה שלי עכשיו פה, המשפחה שלי פה.

צ'רלי: והסכמתי לרשום פה את הנרי בבית ספר כי התוכנית שלך הפכה לסדרה, עשיתי את זה בידיעה שבסוף הצילומים הוא יחזור לניו יורק.

ניקול: מותק, זה מעולם לא נאמר. אולי הנחת ככה, אבל זה לא נאמר מפורשות.

צ'רלי: כן אמרנו את זה.

ניקול: מתי אמרנו את זה?

צ'רלי: אני לא יודע מתי זה נאמר, אבל זה נאמר. (ניקול באה לדבר) זה נאמר פעם אחת בטלפון!

ניקול: מותק, תן לי לסיים. סליחה. אני כל הזמן אומרת את זה. חשבתי שאם הנרי יהיה מאושר פה, והתוכנית שלי תימשך, אולי נגור זמן מה באל-איי.

צ'רלי: לא הייתי שותף לתהליך החשיבתי הזה.

ניקול: הסיבה היחידה שלא גרנו פה היא שאתה לא מסוגל לדמיין רצונות חוץ משלך, אלא אם מאלצים אותך.

צ'רלי: טוב, את מצטערת שהתחתנת איתי, את מייחלת לחיים אחרים, אבל זה מה שקרה.

ניקול: אז מה נעשה?

צ'רלי: אני לא יודע.

ניקול: נורה אומרת שאין דרך חזרה.

צ'רלי: שנורה תלך להזדיין! אני שונאת את נורה הדפוקה שאומרת לי שתמיד גרתי באל-איי, למרות שמעולם לא גרתי באל-איי. איך הרשית לה להגיד עליי דברים כאלה?

ניקול: ג'יי אמר אותם גם לגביי. חבל שפיטרת את ברט.

צ'רלי: הייתי צריך מניאק משלי.

ניקול: בוא נסכים ששני עורכי הדין שלנו אמרו על שנינו אמירות מחורבנות.

צ'רלי: נורה הייתה גרועה יותר.

ניקול: ג'יי כינה אותי אלכוהליסטית.

צ'רלי: ערערת את כל עולמי ואני עובר בגללך גיהנום.

ניקול: אתה העברת אותי גיהנום בזמן הנישואים.

צ'רלי: זה מה שזה היה, גיהנום?

ניקול: ועכשיו תעשה להנרי דבר מחריד כדי ששוב תשיג את רצונך!

צ'רלי: זה לא הרצון שלי, כלומר, זה מה שאני רוצה, אבל זה מה ש... היה... לטובתו.

ניקול: נו, תהיתי מתי תגיע להנרי ולמה שהוא בעצם רוצה.

צ'רלי: לכי תזדייני!

ניקול: לא, תזדיין אתה! אם היית מקשיב לבן שלך, או למישהו, הוא היה אומר לך שהוא מעדיף לגור פה!

צ'רלי: תספיקי להעביר את הרגשות שלך כלפיי להנרי.

ניקול: הוא אומר לי שהוא מעדיף להיות פה.

צ'רלי: הוא אומר לך כי הוא יודע שזה מה שאת רוצה לשמוע!

ניקול: הוא אומר לי שאתה כל הזמן בטלפון. אתה אפילו לא משחק איתו.

צ'רלי: כי אני מתגרש באל-איי ומנסה לביים הצגה בניו יורק! והיא נסגרה כי לא הייתי שם. זו הייתה הזדמנות אדירה...

ניקול: אתה נלחם על משהו שאתה בכלל לא רוצה! אתה מתנהג ממש כמו אבא שלך.

צ'רלי: שלא תשווי אותי לאבא שלי!

ניקול: לא השוויתי אותך אליו. אמרתי שאתה מתנהג כמוהו.

צ'רלי: את בדיוק כמו אמא שלך. כל התלונות שלך לגביה, את עושה. את חונקת את הנרי.

ניקול: קודם כל, אני אוהבת את אמא שלי, היא אמא נהדרת.

צ'רלי: אני רק חוזר על מה שאת אמרת לי.

ניקול: דבר שני איך אתה מעז להשוות את האימהות שלי לאמא שלי! אני אולי כמו אבא שלי, אבל אני לא כמו אמא שלי!

צ'רלי: את כן! ואת כמו אבא שלי! את גם כמו אמא שלי! את כל הדברים הרעים בכל האנשים האלה! אבל בעיקר אמא שלך, כששכבנו יחד במיטה, לפעמים הסתכלתי עלייך וראיתי אותה, והרגשתי נגעל!

ניקול: אני הרגשתי גועל כשנגעת בי!

צ'רלי: את שלומפרית (אולי להחליף למטונפת) אני הצעתי את כל המיטות, סגרתי ארונות...

ניקול: המחשבה על סקס איתך גורמת לי לרצות לקלף לעצמי את העור.

צ'רלי: את בחיים לא תהיי מאושרת, באל-איי או בכל מקום. תחשבי שמצאת בחור הפוך שעדיף עליי, ובעוד כמה שנים תמרדי נגדו, כי את צריכה להשמיע את קולך, אבל את לא רוצה קול. את רק רוצה להתלונן שאין לך קול!

ניקול: אני חושבת על הנישואים לך, והאישה הזאת זרה בעיניי. היו לנו נישואים ילדותיים.

צ'רלי: יש לך נסיגה. חזרת לחייך לפני שפגשת אותי, זה עלוב.

ניקול: אנשים אמרו לי שאתה אנוכי מדי מכדי להיות אומן דגול. ונהגתי להגן עלייך. הם צדקו לגמרי.

צ'רלי: כישורי המשחק הטובים שלך מאחורייך, חזרת להיות חובבנית!

ניקול: תמרנת אותי!  אתה נבל מזדיין!

צ'רלי: את רוצה להציג את עצמך כקורבן כי זו אסטרטגיה משפטית טובה? בסדר, אבל את ואני יודעת שבחרת בחיים האלה! רצית בהם עד שחדלת! (מיצית) ניצלת אותי כדי להיחלץ מאל-איי.

ניקול: אני לא ניצלתי אותך.

צ'רלי: את כן, ואז האשמת אותי בזה! תמיד דאגת שאהיה מודע לשגיאות שלי, ואיך אני לא עומד בציפיות! החיים איתך היו נטולי שמחה!

נקול: מה, אז היית צריך לזיין מישהי אחרת?

צ'רלי: את לא אמורה לכעוס שזיינתי אותה! את אמורה לכעוס שצחקתי איתה!

ניקול: אתה אוהב אותה?

צ'רלי: לא! אבל היא לא שנאה אותי. את שנאת אותי.

ניקול: אתה שנאת אותי. זיינת מישה שעבדנו איתה.

צ'רלי: הפסקת לעשות איתי סקס בשנה האחרונה. מעולם לא בגדתי בך.

ניקול: זו הייתה בגידה בי!

צ'רלי: אבל יכולתי לעשות המון. הייתי במאי בשנות העשרים שלי, שבא מכלום ולפתע הופיע על השער של "טיים אאוט ניו יורק" הדפוק! הייתי לוהט ורציתי לזיין את כולן ולא עשיתי את זה, ואהבתי אותך ולא רציתי לאבד אותך. אבל הייתי בשנות העשרים שלי ולא רציתי לאבד גם את זה ודי איבדתי! ואת רצית המון נורא מהר. בכלל לא רציתי להתחתן. על הזין שלי! כל כך הרבה דברים לא עשיתי.

ניקול: תודה על זה!

צ'רלי: על לא דבר!

ניקול: אני לא מאמינה שאני צריכה להכיר אותך לעד!

צ'רלי: את משוגעת דפוקה! (נותן לאגרוף לקיר ושובר אותו) ואת מנצחת, לעזאזל!!!!

ניקול: אתה צוחק עליי? רציתי להיות נשואה, כבר הפסדתי. לא אהבת אותי כמו שאני אהבתי אותך

צ'רלי: מה זה קשור לאל-איי? מה?

ניקול: אתה שקוע כל כך באנוכיות שלך, שאתה כבר לא מזהה את זה כאנוכיות! אתה כזה שמוק! (זין)

צ'רלי: כל יום אני מתעורר ומקווה שאת מתה! מתה כמו... אילו יכולתי להבטיח שהנרי יהיה בסדר, הייתי מקווה שתחלי ואז תדרוס אותך מכונית ותמותי! (בוכה) אוי , אלוהים! (צ'רלי נופל על ברכיו ובוכה, ניקול מתקרבת אליו ומניחה את ידה על גבו)
אני מצטער

ניקול: גם אני

צ'רלי ממשיך לבכות על הברכיים ומחבק את הרגליים של ניקול, ניקול מלטפת אותו.