מיגל

טום: היום אנחנו מעיפים אותו מכאן

אמירה: לא יודעת, זה כל כך...

טום: בסדר, היום הוא יוצא מפה.

(שתיקה)

אמירה: אתה רוצה שאני אצלם איך שהוא נכנס?

טום: אולה, סוי טום (שלום אני טום.) רגע (מוציא את הדף, מקריא מהדף) אולה, סוי טום. קומו טה יאמס? (איך קוראים לך ) אני אומר בסדר? אני לא אומר בסדר.

אמירה: לא יודעת לי זה נשמע טוב

טום: טרחה נגנוס (הבאתי מתנות) קרס ור? (רוצה לראות?)

צוחקים, (מחזיר את הפתק לכיס) אוקיי

אמירה: מה חשבת כבר על שם?

טום: יש לו שם

אמירה: כן בסדר, אבל איך תקרא לו בישראל?

טום: בשם שלו. לא שם יפה?

אמירה: לא יודעת. תחשוב איך כל החברים יקראו לו. מיגל מיגל, במלעיל. לא יודעת, אני.. אני לא אוהבת

טום: בסדר, אז טוב שאין לך סיי בעניין. טוב. (קם פותח מזוודה מסדר מתנות על הרצפה)

מה? אוקיי. רגע אני אשב, לא לא עדיף שאני בגובה העיניים שלו.

אמירה: אוקיי. (נעמדת עם מצלמת וידאו מאחוריו)

טום: לא לא רוצה (נעמד)

(נכנסת אישה עם הטפסים. יוצאת)

אמירה: טום תקשיב רגע. אני מכירה כל כך הרבה אנשים ששברו להם את הלב. אתה בטח לא הראשון. אני פוחדת שאתה עושה את זה מהסיבות הלא נכונות. אתה לא היחיד שהייתה לו ילדות קשה. אני לא שמעתי ואני לא מכירה אף אחד ש...שרץ לעשות דבר כזה ועוד בגילך. זה נורא קיצוני. יש לך עסק, חברים, אתה מצליח, זה מלא. אתה לא צריך להוכיח לאף אחד שום דבר.

טום: אז למה באת?

אמירה: כי אנחנו חברים

טום: או שאין לך שום דבר יותר טוב לעשות.

אמירה: בסדר

טום: מה יש לך יותר טוב לעשות?

אמירה: בסדר

טום: מה? החנות סגורה, אין לך בעל, אין לך ילדים, אין לך חברות. חתול אין לך. מה?

(קמה יוצאת. )