תמונה 2 – מחר יום הולדת
יום לפני יום הולדתה של סוזי.
לילה מחוץ לבניין. אנשי תקוות הולכים ברחוב ומשננים מונולוגים מתוך "רומיאו ויוליה".
סוזי מורידה מחבל הכביסה סדין מופיע מאחוריו ניסו כשהוא מחזיק עוגה קטנה שעליה זיקוק
 
ניסו: (שר) אביא לך אבנים מהירח, אתן לך אוצרות מלב הים..
סוזי: ניסו זה מחר.
ניסו: עוד 43 דקות. מה שתבקשי...
סוזי: אני מתה על השיר הזה.
ניסו: ...מה שרק תרצי, אם את עודך... הילדים בבית?
סוזי: תהילה ישנה, מולי תכף מסיים משמרת אז אי אפשר עכשיו ל...
ניסו: אז לא סיפרת להם?
סוזי: לא.
ניסו: את גומרת אותי סוזי, כבר חשבתי זה מאחורינו, מה את מתביישת
בי? תגידי את האמת את מתביישת בי?
סוזי: ניסו אני לא מתביישת בך.
ניסו: אז מה הבעיה לספר לילדים שיש לך חבר? את אמרת "שלפני היום
הולדת את רוצה לספר להם".
סוזי: ניסו, זה לא כזה קל...
ניסו: לפני חודש לא רצית לספר כי "מולי היה שבור מהפרידה מבת חן
ולא רצית לעשות עוד דרמה" בסדר מבין, אחרי זה לתהילה היה
אבחון ו"לא רצית שזה יבלבל אותה", מבין בקושי, אבל מבין, שבוע
שעבר "מולי עזב את בית ספר", נו הוא חזר לבית ספר לא?
סוזי: חזר לבית ספר.
ניסו: אז בואי נספר להם! מה הבעיה עכשיו?
סוזי: הוא לא רוצה ללכת לאודישן.
ניסו: של הרומיאו? עם ששי בן עטר? כל תקוות הולכים להיבחן. אבא שלי
הולך להיבחן.
סוזי: והילד הכי מוכשר בתקוות לא הולך להיבחן.
ניסו: למה את לא מכריחה אותו ללכת?
סוזי: איך אני יכולה להכריח אותו?
ניסו: סליחה, הוא גר בבית שלך הוא צריך לעשות מה שאת אומרת, את
אומרת לו "תעשה כלים" הוא יעשה כלים, את אומרת לו "תעשה
שיעורים" יעשה שיעורים, את אומרת לו "תעשה רומיאו"
יעשה רומיאו. זה החוקים כל עוד אתה גר עם אמא שלך.
סוזי: גם אתה גר עם אמא שלך, אתה עושה כל מה שהיא אומרת?
ניסו: בסדר מה את משווה? אצלי זה יחידה נפרדת.
סוזי: ניסו אני לא יכולה להגיד לו מה לעשות, מגיל 10 מולי הוא הגבר
בבית. מאז שעמוס עזב... הוא מטפל בתהילה, הוא עושה את
הקניות, הוא משלם את החשבונות...
ניסו: אז כשאני אעבור לגור אתכם מולי עדיין יהיה הגבר בבית?
סוזי: תגיד איך אתה רוצה לעבור לגור איתנו אם אתה כל הזמן מקנא
במולי?
ניסו: כי תראי על מה את מדברת רק "מולי" ו"מולי".
סוזי: הוא הבן שלי!
ניסו: אז כן אני מקנא בו, אבל אני אני מנסה לעבוד על זה, אני מנסה
להתיידד איתו, אבל אני לא בא לו טוב בעין, הלכתי ל'אבי בורגר'
אמרתי לו: "הי מולי מה קורה איתך גבר"? והוא
כאילו לא מכיר אותי אומר לי "צ'יפס או טבעות בצל"?
סוזי: טוב, בוא לא נדבר על מולי.
ניסו: פעם אחת הוא לא שם לי רטבים! ביקשתי "מולי גבר, שים לי רטבים"
עשה "כן" עם הראש ולא שם רטבים. יבש לי בלי רטבים,
האבי בורגר לא מחליק לי בגרון, שים רטבים.
סוזי: לילה טוב ניסו.
ניסו: מתי את מדברת איתם?
מולי: מהבית אמא!
סוזי: עכשיו זה נראה לך זמן טוב?
ניסו: תגידי למולי, כשאני אגור אתכם החשבונות עלי, קניות עלי, סופ"ש
בפריז כל שנה עלי...
מולי: מהבית אמא!
סוזי: ניסו... תאחל לי בהצלחה אני הולכת להסביר לילד בן 17 שהוא
מפספס את ההזדמנות של החיים שלו.
מולי פותח את הדלת ושומע את השיחה
ניסו: ואת לא מפספסת?
סוזי: מה מפספסת?
ניסו: את ההזדמנות של החיים שלך.  
סוזי: נו ניסו, זה לא פייר...
ניסו: די סוזי. שנה. שנה, אנחנו ביחד, כמו שני ילדים מחכים שאמא שלי
תלך לקופת חולים כדי לשכב...
סוזי: ששש
ניסו: די אני כבר לא יכול להסתיר, אבל עזבי אותי, מה איתך? את עובדת
10 שעות ביום, ילדים, דאגות, דאגות, ילדים, לא מגיע לך גם
אהבה? לך לא מגיע? אז את כועסת על ילד בן 17 שמפספס את
ההזדמנות של החיים שלו?
סוזי: ניסו זה לא פייר.
ניסו:סוזי זה לא פייר! כמה אני יכול לחבק את הטלפון עם התמונה שלך
בלילה? אני אוהב אותך, אני באמת אביא לך אבנים מהירח. את
רוצה עוד זמן לחשוב? יאללה קחי 24 שעות. ספרי להם או
תשחררי אותי כי זה באמת לא פייר.

סוף תמונה 2

תמונה 13 – רוזלין
ניסו: מה שלומך?
סוזי: אני בסדר ניסו, אתה הדאגת פה את כולנו. שמעתי שהסתבכה לך
השפעת.
ניסו: לא הייתה לי שפעת סוזי.
סוזי: אני יודעת. אני תמיד מרגישה כשמשקרים לי. נבהלת?
ניסו: אתה תמיד חושב שאם יקרה משהו למישהו שאתה אוהב, אתה תדע
איך להתמודד עם זה, אבל זה לא נכון. אני ידעתי שהיית חולה לפני
שמונה שנים ותמיד אמרתי שאם חס וחלילה זה יחזור, אני אעבור
את זה איתך ביחד, אני אלך איתך לטיפולים, אני אשן איתך בבית
חולים, אני אחבק אותך חזק עד שתבריאי מהדבר הזה. אבל איך
ששמעתי שזה חזר אני... אפילו להתקשר אליך לא הצלחתי, הייתי
רואה את השם שלך במכשיר ולא יכול ללחוץ... להיות אפס זאת
מחלה הרבה יותר קשה משפעת.
סוזי: גם יותר מסרטן.
ניסו: אני עוד אוהב אותך סוזי. מאד אוהב אותך. ו... אני מבקש שתסלחי
לי על החודשיים האלה ואם זה לא מאוחר מידי אני רוצה שנעבור
לגור ביחד... סוזי מחייכת איך התגעגעתי לחיוך הזה...
(סוזי לוקחת מכיסא הגלגלים שלה את המחזה של רומיאו ויוליה)
סוזי: מכיר את "רומיאו ויוליה"?
ניסו: בטח, אחלה של סרט.
סוזי: אכפת לך להקריא את המונולוג הזה של רומיאו בשבילי?
ניסו: אני רומיאו? בשבילך אני רומיאו... (מקריא)
יופייה הוא האוצר היקר ביותר עלי אדמות
שווה לחפש אותו כל החיים ובכל העולמות
אני מוכן למות עבורה ואיך אפשר אותי להאשים?
הרי היא היפה הטובה והמושלמת מכל הנשים
גדול
היא הכריעה את הלב שלי, לקחה לי את הנשמה
לא אוכל לשכוח אותה גם אם אהיה קבור באדמה
זה בול מה שאני מרגיש אליך סוזי! בדיוק מה שרומיאו מרגיש ליוליה.
סוזי: לרוזלין.
ניסו: מה? מי?
סוזי: במונולוג הזה רומיאו מדבר על אהבתו... לרוזלין.
ניסו: מי זאת רוזלין?
סוזי: הבחורה שרומיאו אהב לפני שהוא פגש את יוליה. בחורה שהוא כל
כך אהב שהוא היה מוכן למות בשביל האהבה הזאת ואז... הוא פגש
את יוליה. אתה מבין אותי ניסו?
ניסו: את לא מתכוונת ש...
סוזי: אני הרוזלין שלך. אתה תפגוש בחורה אחרת, יותר מתאימה לך, לא
גרושה, בלי ילדים, בלי סרטן, ותהיה לכם אהבה מאד גדולה. וגם לי.
אני אבריא ואני אתחיל חיים חדשים, אני אכיר בחור חמוד לפחות
כמוך ויהיה לנו טוב, לכולנו, ואפילו נפגש במקרה ארבעתנו בסוף
שבוע בפריז ונתנשק על הלחי ונגיד "וואו אתה ממש נראה מצוין"
ונמשיך הלאה. סגרנו ניסו?
ניסו: סוזי אל תסגרי לי דברים.
סוזי: נותנת לו את המחזה זאת מתנה ממני.
ניסו: מולי לא ירצה את זה, אפילו שבסוף הוא...?
סוזי: מולי? מולי כבר יודע הכל בעל פה. ולי יש עוד עותק.


סמי בכר מת
נתי יוצאת מהבית עם שקית האשפה ופתאום שומעת את קולו של "מראיין הרדיו" היא מתקרב את אט אט אל מקור הקול ורואה את מולי (מחוץ לבית)
מולי: פשוט נעמד על השולחן ועשה חיקוי של עירית הגננת? נהדר,
נהדר... תראי סוזי, ים גולדברג אמרה לנו, ואני מצטט: "בחיים לא
עבדתי עם פרטנר כמו מולי, הוא כל כך מקצועי, כל כך אדיב, וגם
חתיך האמת. כן סוזי, היא ממש אמרה חתיך".


רואה את נתי ומנתק
נתי: מה אתה עושה?
מולי: התכוונתי לספר לך.
נתי: לספר לי מה?
סוזי: הלו… נתי זה התנתק...
נתי: איך עלה לך לראש רעיון כזה מגעיל?! מה אתה עושה כבר
חודשיים? סתם נוסע לתל אביב?
מולי: אני לא נוסע לתל אביב.
נתי: אז איפה אתה?!
מולי: מתחבא אצל שטרית.
נתי: אני ואחותך הקטנה קורעות את התחת ואתה מתחבא אצל שטרית?
לא עוזר בבית, לא מביא כסף, לא עובר איתנו את הגיהנום שאנחנו
עוברות, איך אתה לא מתבייש?
מולי: אני לא מתבייש נתי! אני לא מתבייש כי אמא לא יודעת שאני מתחבא
אצל שטרית, מבחינתה אני נוסע כל יום לתל אביב, מבחינתה אני
עושה חזרות על "רומיאו ויוליה", מבחינתה אני שחקן עכשיו, אז מה
זה חשוב איפה הייתי באמת?!
נתי: אתה יודע מה אמא שלך עושה כבר חודשיים? היא מתכננת איך היא
תגיע לאחד ביולי.
מולי: אני יודע נתי וא...
נתי: לא אתה לא יודע! אתה יודע מה היא חושבת לעשות? "להפסיק
לקחת את האווסטין" רק כדי שלא יהיו לה בחילות ביום של ההצגה
שלך. מבין מולי? להפסיק עם התרופה שלה בשביל השקר
המטומטם שלך!
מולי: אני בחיים שלי לא הייתי נותן לה להפסיק עם האווסטי...
נתי: מה חשבת? מה תכננת במוח החולני שלך? שאמא שלך תיסע חולה
עד תל אביב, תכנס לתיאטרון ותראה על הבמה שחקן אחר? מה אז
היית אומר לה?
מולי: אני לא הייתי נותן לה לנסוע לתל...
נתי: בנית על זה שהיא לא תחיה עד אז?
מולי: מה פתאום נתי! אני בונה על זה שהיא תבריא. והיא תבריא! יש עוד
שלושה שבועות עד ההצגה והיא כבר במצב יותר טוב.
נתי: מולי, מולי...
מולי: את לא רואה את האור בעיניים שלה כשאני מספר לה על התיאטרון.
כשהיא מקריאה איתי את שייקספיר, היא לא חושבת על הבחילות
ולא על הבדיקות ולא על זה שאין כסף ולא על ניסו המניאק. כשהיא
משחקת איתי - היא יוליה. היא מבריאה נתי, ועד שהיא תבריא אני
לא אתן לה להיות עצובה אפילו יום אחד.
נתי: מולי אתה נכנס עכשיו לספר לה.
מולי: אני לא מספר לה.
נתי: אז אני אספר לה.
מולי: גם את לא תספרי לה!
נתי: מולי.
מולי: תני לה לצאת מזה קודם, תני לה להבריא ואז נספר לה.
נתי: מולי אני לא הולכת לשקר לאחותי.
מולי: אל תשקרי, תאמיני בזה, כמו שאת מאמינה שמוניקה יודעת מה
יהיה בעתיד…
נתי: מולי, עד מוניקה!
מולי: וכמו שאת מאמינה שעשו עלינו שחור טכנולוגי.
נתי: באמת עשו עלינו שחור. הפסקות חשמל, הכבלים, הטלפונים זה לא
קורה סתם, מישהו עשה עלינו… מבינה אני לא מאמינה! מה? זה גם
אתה? אמא'לה, מי אתה? מה אתה עובד עם המוסד?
מולי: לא, עם עדיאל. נתי בואי לא נעשה שטויות לפני הביקורת. בואי נראה
לפחות שהמצב שלה משתפר ואז נעשה מה שאת רוצה.
נתי: אבל כמה עוד נוכל להסתיר את זה? הנה, שבוע הבא יש לה
ביקורת, היא צריכה לצאת מהבית לבית חולים, היא לא תפגוש
אנשים? מה, פאני ופנינה לא ידברו?
מולי: פאני ופנינה יודעות.
נתי: לפני?! וניסו?
מולי: ניסו לא בארץ.
נתי: אז הוא לא יודע כלום?
מולי: לא, ואין לנו מה לדאוג, אחרי מה שהוא עשה לאמא הוא לא יעיז
להתקרב אלינו.
נתי: מולי, אנחנו נוסעות בקו 41, מה נעשה? נספר לכל העיר? נגיד להם
"בואו כל תקוות, נעבוד על סוזי מלכא שהבן שלה מפורסם", זה מה
שחשבת לעשות?
מולי: כן