שאלה של שפיות

סרט:  שאלה של שפיות
במאי: מרטין ריט
הוסיף למאגר: אורן אלימלך

לוינסקי:
"שלום, גברת דרייפר, שמי אהרון לוינסקי. אני עורך הדין שנישלח מטעם בית המשפט.
מר מידלטון לא מייצג אותך עוד".
(שתיקה)
"את רוצה לדבר על המקרה שלך?
אני לא יודע אם את מבינה אותי, אבל את מבינה שאני אופיע בבית המשפט כדי לייצג אותך?"
(מביט על התיקים)
"והלילה אני עייף מאוד. זה היה יום ארוך..."
קלאודיה:
"אתה שובר לי את הלב.."
לוינסקי:
"נהדר! היא יכולה לדבר.."
קלאודיה:
"לדבר? אני יכולה לרקוד, לעשות להטוטנות, לעשות קסמים בקלפים. איזו הצגה אני צריכה לעשות בפניך?"
לוינסקי:
"אמרתי משהו לא בסדר?"
קלאודיה:
"ניראה שאני לא יכולה לקבל משפט הוגן, רק אם אני אעשה הצגה בשביל...
מי יודע....?"
(מתיישבת על הכסא, קוראת מכרטיס הביקור שלו- ) "אהרון לוינסקי- סניגוריה ציבורית"
לוינסקי:
"זה לא ככה.."
קלאודיה:
"לא? ובכן, איך אני אעמוד למשפט?"
לוינסקי:
"את לא חייבת.."
קלאודיה:
(צועקת) "איך אני אעמוד למשפט? זה מה שאני רוצה לדעת!"
לוינסקי:
(לשומר שנכנס בעקבות צעקותיה) "זה בסדר, תסגור את הדלת, אני עורך הדין שלה"
קלאודיה:
"מי אומר???"
לוינסקי:
"בית המשפט. טוב, מה שיש לנו כאן זה תהליך 730, זה תהליך בו המדינה מניחה שאת..."
קלאודיה:
(שמה רגליים על השולחן) "אתה נשוי?"
לוינסקי:
"סליחה"?
קלאודיה:
"יש לך אישה?"
לוינסקי:
(מהנהן בראשו) "אה- הה"
קלאודיה:
"היא מוצצת טוב?"
לוינסקי:
"את רוצה לדבר על המצב שלך או לא?הואשמת ברצח מדרגה ראשונה!"
קלאודיה:
"אני יודעת את כל זה. תגיד לי למה א-תה כאן..."
לוינסקי:
"את האמת?..."
קלאודיה:
"לא, את השקרים לוינסקי, אני אוהבת להקשיב לשקרים בעיקר כשאני טובעת בהם.
אני יודעת למה אתה כאן... כדי לראות אם אני משוגעת, נכון?
לוינסקי:
"לא..."
קלאודיה:
"לא, אתה כאן כדי לראות עד כמה אני משוגעת."
לוינסקי:
"ובכן, שני פסיכאטרים כבר אמרו לי שאת לא כשירה".
קלאודיה:
"מוריסון ורנסט???... שני הליצנים האלו?" (מתפקעת מצחוק) "רנסט בקושי מדבר בעברית ומוריסון הוא אדם מאד מוזר. אתה יודע... התפשטתי מולו והוא אפילו לא הסתכל..." (מפשקת את רגליה) "מה איתך, לוינסקי, אתה מוזר?"...
לוינסקי:
"אני בטח בסדר, אני מסתכל...אמא שלך אומרת שהיא אוהבת אותך"
קלאודיה:
"לעזאזל עם אמא שלי! למה לא אמרת לי שאתה עובד בשבילם??? למה לא אמרת לי את זה?"
לוינסקי:
"תפסיקי! תקשיבי! באתי לכאן כדי לעשות את העבודה שלי".
קלאודיה:
"דיברת עם אמא שלי!"
לוינסקי:
"אולי תקשיבי לי? את הרי יודעת שיש לך ברירה...?
קלאודיה:
"מה היא אמרה לך?"
לוינסקי:
"את יכולה לשתף איתי פעולה ואולי השימוע יתקבל לטובתך, ואת יכולה לצעוק עליי, אני אחתום על הבקשה לאשפוז והסיפור נגמר!"
קלאודיה:
"אתם עורכי הדין, כולם אותו דבר.. אם משלמים לכם, לא איכפת לכם מי הולך לאן ולכמה זמן..."
לוינסקי:
"אני לא לוקח את הכסף שלך"
קלאודיה:
"אתה בא לפה ואומר לי שאם לא אתנהג יפה תעזוב אותי? לך...! (פותחת את הדלת)
לוינסקי:
"ושיאשימו אותי בביזיון בית המשפט? לא תודה! זה לא עובד ככה. אני תקוע איתך.. אוי אלוהים.. אוקיי,
קודם כל אנחנו צריכים להביא פסיכאטר שיבדוק אותך, ואז..."
קלאודיה:
"מספיק עם פסיכיאטרים"
לוינסקי:
יש שני פסיכיאטרים שכבר אומרים שאת משוגעת, את צריכה לפחות פסיכיאטר אחד שאומר שאת לא משוגעת"
קלאודיה:
(רוכנת על השולחן) "תיראה, אני לא יודעת אם אתה מאמין בזה אבל אני שפוייה לחלוטין ולא רוצה עוד נוכלים שיחפרו לי בראש..."
לוינסקי:
"יש רק דבר אחד שמפחיד אותי וזה לקוחה טיפשה- ואת מפחידה אותי!"
(שתיקה)
לוינסקי:
"העדת פעם בבית משפט?"
קלאודיה:
(פונה אל החלון) "לא"
לוינסקי:
"אז אף פעם לא העמידו אותך בחקירה נגדית?"
קלאודיה:
"לא"
לוינסקי:
"כמה זמן את עובדת בזנות?"
קלאודיה:
"שלוש שנים"
לוינסקי:
"שלוש שנים ואף פעם לא עצרו אותך?"
קלאודיה:
"אף פעם. עכשיו תגיד לי שאני לא כשירה..."