פנים. בית קפה. יום

גבר ואישה בסביבות שנות ה-40 לחייהם יושבים בבית קפה עם שתי כוסות וצלחת שסיימו לאכול ממנה.
הגבר לבוש בג'ינס, חולצה שחורה ומעליה חולצת "הוואי" מכופתרת ומשחוררת, מעשן ויושב עם רגליים על הספה. האישה בעלת שיער בלונדיני קצר ויבש, חולצה ארוכה וצמודה, שרשרת זהב והיא שותה קפה. הם קוראים אחד לשני בשמות חיבה.

פאמקין(הגבר):
תשכחי מזה. זה מסוכן מדי. אני סיימתי עם
החרא הזה.
האני באני(האישה):
אתה תמיד אומר את זה. אותו הדבר כל פעם.
"סיימתי עם זה. בחיים לא עושה את זה יותר.
מסוכן מדי." (מחקה אותו)
פאמקין:
אני יודעת שזה מה שאני תמיד אומר. ואני גם
תמיד צודק.
האני באני (רוכנת אליו בחמידות)
תוך יום- יומיים אתה שוכח מזה
פאמקין:
הימים שבהם שכחתי מזה נגמרו. הימים
שבהם אני זוכר, הרגע התחילו
האני באני:
אתה יודע, כשאתה מדבר ככה, יש לך מושג
איך אתה נשמע?
פאמקין:
כמו גבר שפאקינג מדבר בהיגיון ככה אני נשמע...
האני באני(קוטעת אותו):
...אתה נשמע כמו ברווז.
מתחילה לעשות תנועות של ברווז עם הידיים
האני באני:
קוואק קוואק קוואק
פאמקין(רוכן אליה):
אז את יכולה להתעודד כי את לעולם לא
תצטרכי לשמוע את זה יותר כי אני לא הולך
לעשות את זה יותר ואז לא תשמעי אותי אומר
קוואק קוואק שוב.
האני באני:
אחרי הלילה?(רוכנת אליו בחזרה)
פאמקין(חזור אחורה):
נכון. יש לי את כל הזמן עד הלילה לעשות קוואק.
מלצרית מגיעה לשולחן.
מלצרית( בת 30.
בלונדינית יפה עם
עיניים כחולות ושיער
קצר,לבושה בחולצת
עבודה מכופתרת בצבע לבן)
מגיעה עם קנקן הקפה ושואלת בנימוס:
מישהו מכם רוצה לשתות עוד קפה?
האני באני(מסתכלת עליה):
אוי כן. תודה רבה.
מלצרית:
בבקשה
(המלצרית הולכת)
פאמקין:
אני מתכוון, את לוקחת את אותו הסיכון כאילו
את שודדת בנק. את אפילו לוקחת יותר סיכון.
לשדוד בנקים זה קל. בנקים פדרלים לא
אמורים לעצור אותך בשום דרך בזמן שוד. הם
מבוטחים. למה שישימו זין? אני אפילו לא צריך
אקדח בבנק פדרלי. שמעתי על איזה בחור,
הוא נכנס לאיזה בנק עם טלפון נייד. הוא נתן
את הטלפון לשומר. הבחור בצד השני של הקו
אומר לו "אנחנו מחזיקים בילדה הקטנה של
הבחור הזה, אם לא תיתן לו את כל הכסף
שלך, נהרוג אותה"
האני באני:
זה עבד?
פאמקין:
פאק ברור שכן, על זה אני מדבר
איזה אידיוט נכנס עם טלפון. לא אקדח, לא
רובה, פאקינג טלפון. לוקח את כל הכסף והם
לא מרימים עליו אצבע.
האני באני:
הם פגעו בילדה הקטנה?
פאמקין:
לא יודע. בטח בכלל לא הייתה שום ילדה
קטנה. הנקודה של הסיפור לא קשורה לילדה
הקטנה. הנקודה של הסיפור זה שהם שדדו
את הבנק עם טלפון.
האני באני:
אתה רוצה לשדוד בנקים?
פאמקין:
אני לא אומר שאני רוצה לשדוד בנק. אני פשוט
מדגים לך שאם היינו שודדים בנק זה היה יותר
קל ממה שאנחנו עושים עכשיו.
האני באני:
אז לוותר על החנות משקאות?
פאמקין:
כן. אין יותר חנות משקאות. חוץ מזה, זה כבר
לא השטות שזה היה פעם. עכשיו גם יש יותר
מדי זרים שיש להם חנות משקאות. ויאטנמים,
קוראינים, אפילו לא מדברים אנגלית. את
אומרת להם "תרוקן את הקופה" אין להם מושג
על מה את מדברת.