פארגו

סרט:  פארגו
תסרטאים: ג'ואל ואיתן כהן
במאי: ג'ואל כהן
רקע: מארג'  גונדרסון, ראש המשטרה המקומית של העיירה בריינרד נמצאת במיניאפוליס במסגרת חקירה שהיא מנהלת, בזמן שהיא בעיר, חבר מימי התיכון, מייק יאנאגיטה, הזמין אותה להיפגש.

(מארג' נכנסת למסעדה ונגשת אל מייק שיושב כבר בשולחן)
מארג':
מייק?
מייק: (קם בשמחה)
מראג'? אלוהים.. את נראת נהדר
(מתחבקים)
מארג':
כן גם אתה. (הוא מחבק אותה חזק) זהירות, תזהר (היא בהריון מתקדם)
(משתחררת ממנו לא בקלות) אתה נראה גם נהדר, אני בהריון עכשיו.
מייק:
אני רואה את זה. זה נהדר.
מה אפשר להציע לך?
מארג':
(פונה למלצרית) רק דייט קולה בבקשה.
(מתיישבים) זה מקום נחמד.
מייק:
כן, את יודעת זה "ראדיסון"  אז זה ממש טוב, כן.
(בוהה בה  היא נבוכה)
מארג':
אז... אתה גר עכשיו באדינה?
מייק:
כן, כן, כן. כמה שנים כבר.
אז... צ'יפ גונדרסון, אה?
אז התחתנת עם בן של גונדרסון, אה?
מארג':
כן, מזמן.
מייק:
יופי. יופי.
אז מה מביא אותך לכאן עכשיו?
באת בעניין של הרצח הזה? אם מותר לך לדבר על זה..
מארג':
כן, כן אבל אין הרבה על מה לדבר.
אז... מה בקשר אליך מייק? אתה נשוי? יש לך ילדים?
מייק:
טוב.. אה... הייתי נשוי. היית נשוי ל... אכפת לך אני אשב כאן? (עובר לשבת לידה)
הייתי נשוי ללינדה קוקסי.
מארג':
לא. למה שלא תחזור לשבת שם? אני מעדיפה את זה.
מייק:
אה... אוקי (קם וחוזר לשבת במקומו)
סליחה אני...
מארג':
לא, לא, רק כדי שאוכל לראות אותך בלי לסובב ככה את הצוואר.
מייק:
כן, כן בטח. אני מבין. לא התכוונתי ל...
מארג':
לא. לא. זה בסדר.
מייק:
סליחה. סליחה. אז... הייתי נשוי ללינדה קוקסי. את זוכרת את לינדה היא הייתה שנה מתחתנו.
מארג':
כן, אני חושבת שאני זוכרת אותה. כן. היא.. כן. כן. אז זה לא עבד אה?
מייק:
ואז גם עבדתי בהוניוויל כמה שנים
מארג':
אה, זו חברה טובה.
מייק:
אם אתה מהנדס יכולת לפול יותר גרוע מזה, כן.
אבל זה לא...זה כלום לעומת מה שאת השגת.
מארג':
אה, זה נשמע שאתה מצליח מאוד.
מייק:
זה לא ש... זה לא שדברים לא הסתדרו.
זה... לינדה... חלתה בלוקמיה. היא... היא נפטרה.
מארג':
לא...
מייק:
זה היה קשה. זה היה ארוך... היא נלחמה חזק, מארג'. מה אפשר להגיד...
(מרים את הכוס שלו) לזמנים טובים.
מארג':
לזמנים טובים. (עושה אתו לחיים)
מייק:
ואז ראיתי אותך בטלוויזיה ונזכרתי את יודעת. תמיד חיבבתי אותך.
מארג':
גם אני תמיד חיבבתי אותך מייק.
מייק:
אני תמיד חיבבתי אותך מאוד.
מארג':
אז... מייק, שנפגש שוב בפעם אחרת?
מייק:
לא! אני... (מתחיל לבכות) אני מצטער זה... את יודעת. לא הייתי צריך לעשות את זה.
לא הייתי צריך לעשות את זה. לא הייתי צריך לעשות את זה. חשבתי שיהיה לנו כיף ביחד.
מארג':
זה בסדר מייק.
מייק:
את כזאת אישה מדהימה. (בוכה) ואני כל כך בודד. (נשבר)
מארג': זה בסדר מייק