השנים הכי יפות

סדרה: השנים הכי יפות
יוצרים: דורון צור וירון ניסקי
תקציר:גברת וסרמן היא רכזת שכבה בבית-ספר, וגילה היא מזכירתו של המנהל המנוח מר ויינברג.
וסרמן בטוחה שעכשיו, כשמר ויינברג מת, היא תקודם לתפקיד המנהלת. היא נכנסת למשרד של מר ויינברג (או המשרד שלה, מבחינתה) ומוצאת שם את גילה מנהלת ישיבה עם כסא שמודבקת עליו תמונה של מר ויינברג.
הוסיפה למאגר: נועה יחימוביץ

גילה:
אנחנו מייד מתפנים אלייך.
וסרמן:
מה את עושה?
גילה:
יושבת עם מר ויינברג.
וסרמן:
מר ויינברג מת ואני מחליפה אותו.
גילה:
מר ויינברג לא הפסיד יום לימודים בימי חייו, ואין בכוונתו להפסיד יום לימודים גם לאחר מותו.
וסרמן:
טוב, זה ממש לא מקובל עלי.
גילה:
באמת, גברת וסרמן, תשתלטי על עצמך, את היסטרית.
וסרמן:
מה?
גילה:
(נותנת לה סטירה)
וסרמן:
את מטורפת.
גילה:
יפה מאד. עכשיו כשאת רגועה נוכל לדבר על זה בהגיון.
וסרמן:
אני חושבת ששברת לי סתימה.

גילה:
מר ויינברג אומר שההתפטרות שלך מתקבלת.
וסרמן:
מה זאת אומרת? אבל אני לא... עם כל הכבוד...
גילה:
הוא רק מבקש שתעזבי את המקום בהקדם האפשרי עם שמץ הכבוד העצמי שעוד נותר לך.
וסרמן:
טוב, אני לא מבינה מה קורה פה, אני מתקשרת למפקח.
גילה (לוקחת ממנה את הטלפון):
הטלפון זה לעובדי בית-הספר בלבד.
וסרמן:
אבל אני עובדת בית-ספר. אני לא התפטרתי.
גילה:
אולי כדאי שתדברי על זה עם מר ויינברג.
וסרמן:
מר ויינברג מת.
גילה:
אבל הוא עדיין המנהל.
וסרמן:
מי... מה... טוב, אני לא... עם כל הכבוד, זוזי, זוזי מהכסא, תעברי...