מקימי

נטע:
את עלמה נכון?

עלמה:
כן.

נטע:
אני נטע.

עלמה:
היי נטע.

נטע:
את מהטלויזיה, נכון? יש לך תכנית או משהו?

עלמה:
כן, יש לי תכנית או משהו. יש לי תכנית.

נטע:
מגניב. אז איך זה בטלויזיה?

עלמה:
כיף חיים.

נטע:
כן, אה? אני חושבת שאני גם אנסה.

עלמה:
לכי על זה.

נטע:
מה צריך בשביל להיות את? מה צריך לעשות?

עלמה:
כלום.

נטע:
אה, זה מדהים. אני חושבת שאני אעשה טלויזיה, ואז אני אמצא את עצמי סוף סוף.

עלמה:
סוף סוף, כן. באמת, בגילך, הגיע הזמן באמת.

נטע:
הכרתי פה היום מישהו במסיבה.

עלמה:
כן?

נטע:
תראי שם. קוף קטן כזה, רוקד, מתלהב. זה הוא.

עלמה:
חמוד.

נטע:
קוראים לו ג'וני. אני לא יודעת מי קורא לעצמו ג'וני, כן? נראה לי שזה בכלל לא השם האמיתי שלו. תגידי, יש מצב שאני מרגישה מאוהבת?

עלמה:
למה לא?

נטע:
כי אני לא חושבת שזה אמיתי, אני דווקא חושבת שזה... סמים.

עלמה:
לא, זה אמיתי. זה אמיתי. בטוח זה אמיתי. בטח.

נטע:
כן? את חושבת?

עלמה:
כן.

נטע:
תגידי, כיף להיות מפורסמת?

עלמה:
יותר כיף להיות מאוהבת.

נטע:
אבל כשאת מפורסמת אוהבים אותך.

עלמה:
תלוי מי.

נטע:
מה, זה לא נחמד?

עלמה:
זה נחמד, זה... כן, בדרך כלל, בסך הכל, נחמד. זה כמו... זה כמו כאן עכשיו, את יודעת, שכולם פה על איזה משהו, על טריפים, על אקסטה, על סמים, על אני יודעת מה, רעל עכברים. הכל נראה נורא נורא יפה, נכון? כולם נורא יפים ולכולם יש עור חלק כזה, נעים, וכולם רוצים לאהוב אחד את השני.ואז יום למחרת קמים והכל... נראה נורא. הכל מלוכלך וכולם מכוערים ומזיעים ומלוכלכים ומסריחים ומתחילות לרוץ לך כל מיני מחשבות אובססיביות כאלה שזה לא אמיתי. זה לא אמיתי. ואת רק רוצה להכנס למיטה ואת לא רוצה לצאת משם אף פעם. אף פעם. ואז... עובר יום, ושוכחים, ועוברים יומיים ואז כבר מחכים לדבר הבא, וזה פחות או יותר ההרגשה של להיות מפורסמת. את מבינה מה אני אומרת? אין לך מושג על מה אני מדברת, נכון?

נטע:
מה שאת רוצה להגיד לי שזה לא אמיתי, אהבה.

עלמה:
לא, זה אמיתי, אצלך זה אמיתי, זה אמיתי.

נטע:
יו... קורט קוביין, שיר פרידה. נו, בואי. בואי.

עלמה:
רגע, שנייה.
(נטע מושכת אותה למסיבה.)