הטבח 2

שרה ומגי- גרסא נשית לסצינה בין שרה ואשי מהטבח

שרה (נותנת נשיקה למגי. מגיע בר מן):
תן לי חצי. (מסתכלת מה מגי שותה, יש לה סוף של משקה) ועוד אחד כזה.

מגי (מביטה בה, מתה על האנרגיה):
כמה את כוסית?

שרה:
מיליון.

מגי:
ולמה את מבסוטה?

שרה (מאד מבסוטה. וגאה. מביטה במגי):
תגידי שלום לשפית של המקום החדש של דוק בפריז.
(מגי היא מחווירה. הבר מן מניח את המשקאות שלהם. מגי מיד שותה. שרה מנסה עוד להספיק להשיק איתה כוס.)
לחיים מאמי. הוא אמר כן.

מגי:
וואו.

שרה:
כן.. אפילו די מהר.

מגי:
מה את אומרת? טוב...וואו, מדהים.. יאללה,  נחשוב על זה..

שרה (לא מבינה):
מה זאת אומרת?

מגי:
נדבר על זה.

שרה (מרגישה את הברקס):
אמרתי לו שאני בעניין, כאילו, אמרתי לו שאני רוצה את זה והוא אמר לי כן.

מגי:
בסדר, זה עוד לא אומר..

שרה:
לא, זה ממש קורה עכשיו, הוא כבר התחיל שם הקמה.

מגי:
אה סבבה, אוקי, זאת החלטה אבל, שנייה, בואי נראה אם זה מתאים. נדבר על זה...

שרה (לא מבינה למה היא נסוגה):
מה נדבר? הוא רוצה אותי שם תוך חודש.

מגי:
סבבה שהוא רוצה, בואי נראה רגע שזה מסתדר, לך - לי.. שזה עובד לנו,  שאנחנו בעניין..

שרה (מבולבלת):
את אמרת לי בבוקר שאת בעניין.

מגי:
בסדר, מאמי, אני ישנתי- נפלת עלי עם זה, לא לגמרי קלטתי.

שרה (מתעצבנת):
את צוחקת עלי? אנחנו דיברנו על זה, את אמרת שאת בעניין. דחפת אותי לשאול את דוק.

מגי (נפלט לה):
לשאול בסדר, לא ידעתי מה הוא יגיד (זה נופל לשרה על הראש)

שרה:
מה זאת אומרת?

מגי:
כלום... אמרת בעצמך שהוא לא יוותר עליך.

שרה:
הבנתי, חשבת שהוא יגיד לי לא (זה מעליב אפילו יותר)
אז כל מה שהיה בבוקר, זה סתם הצגה כדי שאני ארגיש טוב עם עצמי?

מגי:
זאת לא הצגה. את באמת מעולה, אבל בואי, מי חשב שהוא יתן לך את פריז.

שרה:
וואו..

מגי:
זה לא אומר עליך כלום, זה פשוט פרוייקט מטורף, ווואלה, זה אמיץ מצידו לקחת אותך.  

שרה (נפגעת ויורה):
אז הוא כנראה ממש אמיץ כי הוא נתן לי את זה ואני הולכת על זה.

מגי:
עזבי מאמי, סורי, זה לא יצא לי טוב, אבל את יודעת למה התכוונתי.

שרה:
את חתיכת זבל.

מגי (עולה לה):
אני זבל? את מחליטה לי איפה נגור ומה נעשה בלי לתת לי שנייה לחשוב על זה.

שרה:
מה יש פה לחשוב? זה הדבר הכי גדול שיכול לקרות לנו, זאת פריז, זאת הזדמנות חיים.

מגי:
הזדמנות בשבילך אולי, מה אני אעשה שם? רק לי מחכים בפריז, ממש חסר להם שם עוד סומלייה.  

שרה:
למה לא?? את מלכה.

מגי:
פה. שם אני כלום. נו מה, אני אתחיל עכשיו מאפס, אחפש עבודה, אמכור את עצמי, אלקק לאנשים?

שרה:
למה לא?

מגי:
למה כן? הולך לי מעולה, כל העיר עובדת איתי, לא דחוף לי לזרוק הכל בשביל איזו הרפתקה.

שרה:
את יכולה לבוא בשבילי..אני אעשה ים כסף. מספיק לשנינו.

מגי:
ומה? את תעבדי שם מהבוקר עד הבוקר, ואני אגרד בתחת בדירת חדר בעיר שאני לא מכירה בה אף אחד?

שרה:
זאת פריז.

מגי:
כולם שם ערבים.

שרה (קצת בשוק, מנסה להבין):
אז מה זה אומר?

מגי (מנסה ללטף לה את היד):
מה רע לנו פה? אנחנו חמודות ביחד, את מלכת עולם באייבי, עוד שנה את יכולה להחליט שהתעייפת, לעשות חלות מהבית ב70 שקל אחת ולישון עד עשר, אנחנו נתגלגל, נבדוק מה אנחנו.. נראה מה קורה...

שרה:
נבדוק מה אנחנו.. וואו..

מגי:
את לא מרגישה שאת צריכה לבדוק?

שרה:
את חתיכת אפס (היא לוקחת עוד שלוק מהבירה וקמה. השיחה הסתיימה)

מגי:
לאן את הולכת? ... מה, אסור לי להגיד את דעתי??

שרה (בשקט):
זה הדבר הכי גדול שהציעו לי מקצועית. זה החלום.

מגי:
לא בדיוק הציעו לך, את באת לבקש.

שרה:
לכי להזדיין.

היא הולכת משם. היא לא הולכת אחריה.