מירב ודורין- גרסא נשית לסצינה בין דורי ומידד מהטבח
פנים. חדר מלון. לילה. 
מירב בחדר מלון גנרי, מדברת עם דורין בטלפון.

דורין:
הם שואלים לאן לפנות.

מירב:
מה זאת אומרת?

דורין:
לאיזה בית קברות?

מירב:
אני לא מבינה את השאלה. יש לה חלקה בגבעתיים...

דורין:
מה, ליד אבא?

מירב:
את לא יודעת את זה?

דורין:
אם הייתי יודעת לא הייתי שואלת נכון?

מירב:
אז יש לה חלקה שייקחו אותה לשם.

דורין:
טוב.

מירב:
יודעים כבר מה היה?

דורין:
מפרצת כנראה.

מירב:
מה זה כנראה?

דורין:
זה מה שהם חושבים..

מירב:
מה חושבים? אני רוצה לדעת ממה היא מתה, אפשר לדעת?

דורין:
את רוצה לעשות לה אוטופסי?

מירב:
אני רוצה לדעת ממה אימא שלי מתה. לא כזה מסובך. מה זה מפרצת בכלל?

דורין:
מה שהיה לאריק איינשטיין.

מירב:
טוב, הבנתי. אני אקרא באינטרנט...

דורין:
הם אומרים שלא היה מה לעשות. שזה קרה מהר, והיא כנראה לא סבלה יותר מידי.

מירב:
סבבה.

דורין:
היא הייתה בת שבעים ושמונה, עם מחלת לב...

מירב:
אולי אם היית מגיעה אליה בזמן...

דורין:
זה לא היה משנה אומרים לך.

מירב:
לא יודעת מה אומרים לי. אני יודעת שהתקשרתי אלייך בבוקר ואמרת שאת הולכת...

דורין:
והלכתי.

מירב:
מתי הלכת אבל?? מתי?? מה היה לך יותר דחוף? אני חייבת להבין...

דורין:
שום דבר.

מירב:
אז מה הקטע שלך? פעם אחת מבקשים ממך משהו... פעם אחת את לא יכולה להוציא את הראש שלך מהתחת? זאת אימא שלך...לפחות היית אומרת שאת לא מתכוונת ללכת הייתי מקפיצה את מרתה...

דורין:
וגם אם הייתי הולכת איך שדיברת איתי זה לא היה משנה כי אין איך לעלות על זה וזה לא היה משנה שום דבר...

מירב:
לפחות היא לא הייתה מתה לבד.

דורין:
מה את היית עושה? היית מחזיקה לה את היד? שרה לה?

מירב:
כן, הייתי רואה אותה. יושבת איתה.

דורין:
אז אני זבל.

מירב:
תקשיבי את השבעה אני עושה אצלי. את רוצה לבוא תבואי, מבחינתי את ממש לא חייבת...

דורין:
סבבה אז אני לא אבוא.