סרוגים

הודיה מתאפרת מול המראה, מתכוננת לקראת פגישה עם אברי. יפעת נכנסת לחדר האמבטיה, הן מסתכלות אחת על השנייה דרך המראה

הודיה:
למה בכית?

יפעת:
איך את יודעת שבכיתי?

הודיה:
נו באמת, יפעת (יפעת מצטופפת עם הודיה ליד הכיור ושוטפת את הפנים. הודיה ממשיכה להתאפר)

יפעת:
הייתי אצל מקובל ומהרגע שנכנסתי אליו לא הפסקתי לייבב...

הודיה:
תגידי את מפגרת? מה את הולכת למקובל?

יפעת:
תודה על התמיכה החברית

הודיה:
סליחה... אז מה היה אצלו? הוא זרק עליך מים קדושים? פולסא דנורא? הוציא לך עין הרע?

יפעת:
זה בכלל לא היה ככה

הודיה (נעמדת מול יפעת):
איך אני נראית?

יפעת:
יפה

הודיה:
דוסית יפה או יפה יפה?

יפעת:
מה זה משנה?

הודיה (מסדרת משהו בלבוש):
דוסית...

יפעת (מבינה):
עוד לא סיפרת לו? את לא שפויה

הודיה:
לא, ואת שפויה, עם המקובלים שלך... מה פתאום קפץ לך דווקא עכשיו ללכת אליו

יפעת:
כי נמאס לי... נמאס לי מהעמימות הזאת עם נתי... שיגיד לי מה לעשות

הודיה:
אהה זה... ומה הוא אמר לך?

יפעת:
שאני רווקה כי ההורים שלי לא עשו לי קידוש כשנולדתי ושאני צריכה לעשות לעצמי

הודיה:
קידוש?

יפעת:
כן

הודיה:
עם קוגל וכל זה?

יפעת:
מה פתאום... הוא בכלל היה מזרחי

הודיה:
אין קידוש בלי קוגל

יפעת:
מה נפל עליך פתאום הקוגל המטופש הזה?

הודיה:
אני רואה את זה... שבת בבוקר... עשרה זקנים אוכלים קוגל עם מלפפון חמוץ בקידוש שלך... הזקן שלהם מלא בפירורים דביקים וטיפות של מיץ ענבים

יפעת (מגחכת):
מגעילה אחת

הודיה:
ואז מדלת בית הכנסת מגיע בריצה נתי עם זר פרחים וטבעת יהלום, הוא כורע ברך ו(מחקה אותו) יפעת... התנשאי לי?

יפעת (כבר לא מחייכת):
את באמת מגעילה

הודיה:
אני מאחרת (הודיה יוצאת מהאמבטיה, יפעת אחריה)

יפעת:
זה בכל מקרה לא משנה... אני יודעת בוודאות שההורים שלי עשו לי קידוש כשנולדתי.

הודיה (לוקחת תיק, מעיפה מבט אחרון במראה ופונה אל יפעת)
אני יפה?

יפעת:
מהממת... אבל תספרי לו שאת דתיה. אל תהיי מטומטמת... זה יהרוס לכם הכל בסוף