פנים. דירה – חדר אמבטיה. יום
שיר וחן נכנסות לאמבטיה, שיר טורקת הדלת ונועלת אותה, מסתובבת לחן.

שיר: את רצינית?!

חן: תרגעי, זה לא היה מתוכנן

שיר: מה אכפת לי?! מה הברוש נהיה ספונטני פתאום?!
מה זה אישיות חדשה?!

חן: אל תקראי לו ברוש

שיר: חן אין מצב שאת מבריזה לי עכשיו. אין מצב. את רוצה להתחתן עם הברוש 

חן: וא שומע אותך

שיר: את רוצה להתחתן עם הברוש, סבבה, שזה לא יהיה על חשבוני

חן: על חשבונך?!

שיר: זה אחושרמוטה על חשבוני, כל השנה את אומרת לי איך שיגמרו לי המבחנים, אחר כך איך שיגמרו לי המועדי ב', אחר כך אנחנו מוצאות דירה ואת מתחתנת?!

חן: מה רצית שאני אגיד לו? אני רוצה להתחתן אבל לא עכשיו כי הבטחתי לבת דודה שלי שאני אעבור לגור איתה?!

שיר: כן! זה בול מה שהיית צריכה להגיד! ועוד אתם עוברים למודיעין?! מה אתם פדופילים?

חן: את פדופילים!

שיר: את יודעת איזה כיף יהיה לנו פה? נקנה קפה קר בבוטקה למטה, נסתובב, יתחילו איתך בנים עם טוניקות...

חן: למה שלא תמצאי שותפה אחרת?

שיר: לא רוצה! קבענו!

חן: אני לא יכולה לא להתחתן רק כי קבענו!

שיר: זה בול, אבל בול כמו עם העגיל בפופיק.

חן: אני לא יכולה יותר לשמוע על העגיל המפגר הזה

שיר: לא היית מפקירה לא היית צריכה לשמוע על זה

חן: לא הפקרתי! מעין אברהם היתה בבית חולים שבועיים! עם אינפוזיה! כי היה לה זיהום מהמכונה שלהם!

שיר: בסדר זיהום זה שבועיים ועגיל בפופיק זה לכל החיים

חן: נראה לך שהשאירו לה את העגיל אחרי זה?!

שיר: ברור שהשאירו לה אותו, סתם נתנו לה אנטיביוטיקה

חן: מליון אחוז שהוציאו לה אותו

שיר: אני ומעיין אברהם התחרמנו בספסלים כל כיתה ט', היה לה עגיל בפופיק