הרמון

מאיה :
גורי ! חשבתי את עוד ישנה

הגר:
מאיה ! מה את עושה פה?

מאיה :
חשבתי את עוד ישנה.. מה זה ארזת את הדברים שלך?

הגר :
אני לא נשארת פה..

מאיה :
למה? מה רע פה?

הגר :
איכס נראה לך?! אני לא יודעת למה הסכמתי לזה בכלל.. היא נתנה לי איזה כדור או משו.. הייתי כמו איזה מתה לא זוכרת שנכנסתי למיטה אפילו.

מאיה :
היא דאגה לך

הגר:
מה? מה את עושה פה?

מאיה :
לשבתאי יש קשרים.. מה נראלך שהיינו משאירים אותך זרוקה באיזה אומנה?

הגר:
מזתומרת?

מאיה :
אריאנה תלמידה שלו.. היא בצד שלנו גורי, בצד שלך. את קולטת? אנחנו שכנות ! מה זה הבית שלנו 2 רחובות מפה ! גורי, את תישני פה איזה לילה אחד שניים ואחרי שהכל ירגע את תוכלי לבוא לגור איתי. מה?
(מתחבקות)

הגר:
מאיה.. באיזה גיל זה התחיל?

מאיה:
אבא?

הגר:
כן.

מאיה :
גורי אני לא הייתי פותחת את זה בכלל אם לא הייתי פוחדת עליך.

הגר:
זה לא יכול להיות

מאיה:
הנה.. זה כבר קרה..

הגר:
איך לא ידעתי כלום מאיה? אני כזאת סתומה

מאיה:
דיי דיי היית ילדה.. איך יכולת לדעת.. גורי אני יכולה לבקש ממך משהו?

הגר:
ברור

מאיה:
אני לא אוהבת לחטט בזה.. אני סגרתי את הדלת הזאת מזמן ולא הייתי פותחת אותה בכלל אם לא הייתי פוחדת עליך, אני לא.. לא הייתי רוצה להיכנס לזה , בסדר?

הגר:
ברור סליחה

מאיה:
אני חייבת ללכת לעבודה אני אחזור בצהריים.. תבואי אלינו? ראית פעם איך מבשלים ארוחה ל40 ילדים?

הגר:
וואו

מאיה:
זה עוד כלום.. אבל ככה חיו פעם.. אנשים פעם לא ידעו מה זה להיות בודדים (נותנת לה נשיקה ויוצאת)