שבעה ימים

פנים, מבואת כניסה / חדר אמא, ‏יום
סיגלית נכנסת הביתה אחרי שאחותה העליבה אותה בכך שהשפילה את בוריס הבן זוג החדש שלה. נוגה עומדת כצללית בחדר של אמם מביטה בציור שעומד על קן ציור.

סיגלית (מאופקת ותקיפה)
אני רוצה שתלכי מהבית שלי. אני מבקשת ממך לעזוב את הבית שלי

נוגה
הבית שלך? הבית הזה חצי שלי, המיטה הזו חצי שלי, הכרית הזו חצי שלי, וגם אמא הייתה חצי שלי!

(סיגלית המומה. רועדת מזעם.)

סיגלית
אז איפה היית כל השנים האלו, למה לא טיפלת בחצי אמא שלך?

נוגה
את לא רצית אותי כאן שאני אתפוס לך את המקום, שאני אפריע לך בתפקיד הקדושה, עשית הכל כדי להעיף אותי מכאן.

(סיגלית מתייאשת מדיאלוג החרשים עם נוגה, היא מסתובבת ומתחילה לצאת מהחדר. נוגה צועקת)

נוגה
את לא תלכי ממני! את תסיימי את השיחה עכשיו

סיגלית
את יודעת מה נוגה, קחי חצי מהמיטה, קחי חצי מהבית , מצדי תקחי חצי מהציורים, את כל הציורים. רק תצאי לי מהחיים. 

(סיגלית  קורעת את הציור ומגישה לנוגה, מסתובת ופונה לדלת. נוגה נדלקת)

נוגה
את יודעת למה נשאר פה בבית? כי ידעת שאת בתולה זקנה. שאף אחד לא ירצה אותך!

(סיגלית להבליג מסתובבת נסערת, מנסה להחזיק את עצמה לא להתפרץ.)

סיגלית
תפסיקי עם זה

נוגה
ושכל החיים תתחבאי מתחת לשמלה שלה

סיגלית
תפסיקי (שוב ושוב בטון עולה ומתגבר)

נוגה
עכשיו כבר אין לך איפה להסתתר, כי אמא מתה.
נשארת לבד. לבד , לבד. לבד...

(סיגלית מוציאה צרחה מהקרביים)

סיגלית
את זו שהלכת! את זו שהצלת את עצמך וברחת מהבית המקולל הזה. את לקחת איתך כל דבר טוב שהיה לי, והשארת אותי רק עם החרא. אז מה את רוצה?? מה לעזאזל את רוצה???

(סיגלית קורסת בבכי למיטת אמה. נוגה קופאת במקום. המומה מעוצמת הרגש שיוצאת מסיגלית. היא מנסה לגשת אליה בזהירות  לפתע נוגה מבחינה בנחיל דקיק שזורם לחדר השינה.)

נוגה
הדוד סיגלית!
(נוגה רצה לאמבטיה סיגלית באה בעקבותיה.)