חשמלית ושמה תשוקה- תמונה רביעית
שעה מוקדמת. למחרת, מהומות קולות-רחוב כזמרת מקהלה.
סטלה שוכבת בחדר השינה. פניה שלווים, מוארים בשמש הבוקר. ידה האחת נחה על כרסה המתעגלת מעט בהריונה. מן היד השנייה משתלשל עיתון קומיקס, צבעוני. בעיניה ועל שפתיה יש מבע רגוע, נרקוטי, כפי שנראה על פני אלילים מן המזרח. על השולחן מגובבות שאריות ארוחת הבוקר ושרידי הלילה הקודם. הפיג'מה המהודרת של סטנלי מוטלת על מפתן חדר האמבטיה. הדלת החיצונית פתוחה קמעה ודרכה ניבטים שמי קיץ זוהרים. בלנש מופיעה בפתח. עבר עליה לילה ללא שינה והופעתה עומדת בניגוד גמור לזו של סטלה. היא מצמידה את פרקי אצבעותיה בעצבנות אל שפתיה כשהיא מציצה מבעד לדלת לפני שהיא נכנסת.


בלנש: סטלה?
סטלה: (נעה בעצלות) המממ? (בלנש משמיעה אנקת צעקה ורצה לחדר השינה כשהיא מטילה עצמה לצדה של סטלה בפרץ רוך היסטרי)
בלנש: תינוקת, אחותי התינוקת!
סטלה: (נרתעת ממנה) בלנש מה קרה לך? (בלנש מזדקפת לאיטה ועומדת ליד המיטה
כשהיא מתבוננת באחותה ופרקי אצבעותיה מהודקים אל שפתיה)
בלנש: מה, הוא הלך?
סטלה: סטן? כן.
בלנש: הוא יחזור?
סטלה:הוא הלך להכניס את המכונית לטיפול. למה?
בלנש:למה! כמעט יצאתי מדעתי, סטלה! כשגיליתי שהשתגעת לחזור הנה אחרי מה שקרה.
כמעט נכנסתי אחריך בריצה!
סטלה: טוב שלא עשית את זה.
בלנש:מה זה היה צריך להיות?( סטלה עושה תנועה לא מוגדרת) עני לי מה? מה?
סטלה:בלנש בקשה! שבי והפסיקי לצרוח.
בלנש: בסדר סטלה. אני אחזור כעת על השאלה, בשקט. איך יכולת, אמש, לחזור אתו
לדירה הזאת? בטח אפילו שכבת איתו! (סטלה קמה מן המיטה בשלווה ובנינוחות)
סטלה: בלנש, שכחתי כבר שאת מתרגשת מכל דבר. את עושה מזה עסק יותר מדי גדול.
בלנש: באמת?
סטלה: כן, בהחלט, בלנש. אני יודעת איזה רושם זה עשה עליך. ואני נורא מצטערת שזה קרה, אבל זה בהחלט לא היה כל כך רציני כמו שאת מקבלת את זה. קודם כל, כשגברים שותים ומשחקים פוקר,כל דבר יכול לקרות. הוא לא ידע מה שהוא עושה... כשחזרתי הוא היה רך כמו טלה קטן והוא באמת, נורא, נורא, התבייש בעצמו.
בלנש: (בציניות, מטיפה) ובזה הוא... עכשיו הכול בסדר?
סטלה: לא, זה לא בסדר מצד אף אחד להתפרץ בצורה כזאת - אבל זה קורה לאנשים.
סטנלי תמיד ניפץ כל מיני דברים. בליל החתונה שלנו - שהגענו הנה, הוא חטף לי נעל
מהרגל, התרוצץ וניפץ מנורות.
בלנש: מה הא עשה?
סטלה: הוא ניפץ את כל המנורות, עם עקב הנעל שלי (היא צוחקת).
בלנש: ואת? את נתת לו לעשות את זה? לא ברחת, לא צרחת?
סטלה: אני, איכשהו התרגשתי מזה. (היא מחכה רגע) יוניס ואת אכלתם ארוחת בוקר?
בלנש: את מתארת לעצמך שרציתי לאכול?
סטלה: נשאר קצת קפה על האש.
בלנש: את מתייחסת לזה בצורה כל כך- עניינית.
סטלה: איך אני יכולה להתייחס לזה אחרת? הוא לקח את הרדיו לתיקון. הוא לא נפל על המדרכה אז רק מנורה אחת נשברה.
בלנש: ואת עומדת שם ומחייכת!
סטלה:מה את רוצה שאני אעשה?
בלנש: שתפקחי את העיניים ותראי את העובדות כמו שהן.
סטלה:מהן לדעתך?
בלנש:לדעתי? את נשואה למטורף!
סטלה: לא!
בלנש: כן, סטלה, כן. את תקועה עוד יותר ממני! אלא שאת לא נוהגת בהיגיון. אני מתכוננת
לעשות משהו. אני אקח את עצמי בידיים ואבנה לי חיים חדשים!
סטלה:כן?
בלנש: אבל את נכנעת. ואסור שזה יקרה, את לא זקנה! את יכולה לצאת מזה.
סטלה: (לאט ובהדגשה) אני לא נמצאת בתוך משהו שאני רוצה לצאת ממנו.
בלנש: (באי אמון) מה את אומרת?
סטלה: אמרתי שאני לא נמצאת בתוך משהו שאני משתוקקת לצאת ממנו. תסתכלי על
המהפכה בחדר הזה! הבקבוקים הריקים האלה! הם חסלו שני ארגזים אתמול בלילה!
הבוקר,הוא הבטיח שהוא הולך לגמור עם מסיבות הפוקר, אבל את יודעת כמה זמן הבטחה כזאת יכולה להחזיק מעמד. טוב אז זה התענוג שלו, כמו שלי יש את הסרטים ואת הברידג'.
אני חושבת שכל אחד צריך ללמוד לקבל את ההרגלים של השני.
בלנש: אני לא מבינה אותך (סטלה פונה אליה) אני לא מבינה את האדישות שלך. אולי זאת איזה שהיא פילוסופיה סינית שאימצת לך?
סטלה:איזה, מה?
בלנש: כל זה גרירת הרגלים הזאת והמלמולים האלה "מנורה אחת נשברה, בקבוקי בירה, מהפכה במטבח". כאילו לא קרה שום דבר יוצא דופן! (סטלה צוחקת באי ביטחון היא לוקחת את המטאטא ומסובבת אותו בידיה). את בכוונה מנפנפת לי בדבר הזה מול הפרצוף?
סטלה: לא?
בלנש: אז תפסיקי עם זה. זרקי את המטאטא הזה. אני לא ארשה לך לנקות את הלכלוך שלו!
סטלה: אם אני לא, מי יעשה את זה? אולי את?
בלנש: אני? אני?!
סטלה: לא, תיארתי לעצמי שלא.
בלנש: תני לי לחשוב, לו רק המוח שלי היה פועל! אנחנו מוכרחות להשיג איזה שהוא כסף, זה המוצא!
סטלה: כסף זה תמיד דבר שנעים להשיג אותו.
בלנש: הקשיבי לי יש לי רעיון (ברעד היא תוקעת סיגריה לתוך הפומית שלה) את זוכרת את סף הנטלי? (סטלה מניעה את ראשה). כמובן שאת זוכרת את סף הנטליי. כשהייתי בקולג' יצאתי איתו ואפילו ענדתי את הטבעת שלו זמן מה. אז...
סטלה: אז מה?
בלנש: אז בחורף שעבר פגשתי אותו במקרה. את יודעת שנסעתי למיאמי בחופש חג
המולד?
סטלה:לא.
בלנש: טוב, אז נסעתי. התייחסתי אל הנסיעה הזאת כאל השקעה. חשבתי שאפגוש איזה מיליונר.
סטלה:ופגשת?
בלנש: כן במקרה את סף הנטליי פגשתי אותו בשדרות ביי-סקין בליל חג המולד. זו הייתה שעת דמדומים.... הוא בדיוק נכנס למכונית שלו - קדילאק עם גג פתוח. היא תפסה בערך רחוב שלם!
סטלה: זה בטח לא נוח לחנות עם מכונית כזאת!
בלנש: שמעת על בארות נפט?
סטלה:כן-במעורפל.
בלנש: אז לו יש בארות בכל רחבי טקסס. טקסס מזרימה זהב לתוך הכיסים שלו פשוטו כמשמעו.
סטלה:מה את אומרת!
בלנש: את יודעת שכסף לא אומר לי כלום. יש לו משמעות בעיניי בזכות מה שאפשר לקנות בו. אבל הוא יכול לעשות את זה, אין לי ספק שהוא יכול!
סטלה: לעשות מה בלנש!
בלנש: מה לעשות לסדר אותנו באיזה חנות!
סטלה: איזה מין חנות?
בלנש: אה-חנות מאיזה שהוא סוג! הוא יכול לעשות את זה בחצי הסכום שאשתו זורקת על מרוצי סוסים.
סטלה: הוא נשוי?
בלנש: מותק שלי, את חושבת שהייתי נמצאת כאן אילו האיש הזה לא היה נשוי? (סטלה צוחקת קצת. בלנש קופצת ממקומה וניגשת אל הטלפון. היא מדברת קצת בקול צווחני) איך אני משיגה את המברקה? מודיעין! את המברקה!
סטלה:מותק זה טלפון שמחייגים בו.
בלנש: אני לא יכולה לחייג אני יותר מידי-
סטלה: פשוט חייגי אפס.
בלנש:אפס?
סטלה: כן אפס זה מודיעין (בלנש מהרהרת רגע. היא מניחה את השפופרת)
בלנש: תני לי עיפרון. איפה יש פיסת ניר? אני מוכרחה קודם לנסח את זה- (היא ניגשת אל שולחן האיפור שולפת ממחטות ניר ועיפרון איפור כדי שישמש לה ככלי כתיבה) צריך לחשוב רגע... (היא נושכת את העיפרון) סף היקר! אחותי ואני במצב "נואש".
סטלה:סליחה!
בלנש: אחותי ואני במצב נואש. פרטים יבואו. האם תהיה מעוניין ל-? (היא שוב נושכת את העיפרון) האם תהיה מעוניין ל-... (היא שוברת את העיפרון על השולחן וקופצת ממקומה) אי אפשר להשיג שום דבר על ידי פניות ישירות!
סטלה: בלנש זה ממש מגוחך!
בלנש: אבל אני אמצא משהו, אני מוכרחה למצוא משהו! אל תצחקי לי סטלה! אני מבקשת אל תצחקי אני -אני רוצה שתסתכלי בארנק שלי ותראי מה יש בתוכו!זה כול מה שיש בו!
(היא פותחת את הארנק בחטף) שישים וחמישה סנט עלובים במטבעות המדינה!
סטלה: (ניגשת אל המזנון) סטנלי לא נותן לי הקצבה קבועה הוא אוהב לשלם את החשבונות בעצמו, אבל הבוקר הוא נתן לי עשרה דולר בגלל מה שהיה. קחי לך חמישה בלנש ואני אקח את השאר.
בלנש: לא ,לא סטלה. לא.
סטלה: (עומדת על כך) אני יודעת איך המצב רוח שלך משתפר כשיש לך קצת כסף בכיס.
בלנש:לא אני מודה לך- מוטב לי לצאת לרחוב!
סטלה: אל תדברי שטויות! איך קרה שנשארת בלי פרוטה?
בלנש: הכסף פשוט הולך – הוא הולך מעצמו. (היא משפשפת את מצחה) מתי שהוא היום אני מוכרחה לקחת משהו נגד צרבת.
סטלה:אני תכף אכין לך.
בלנש: עדיין לא, אני מוכרחה להמשיך לחשוב.
סטלה: הייתי רוצה שפשוט תשבי קצת בשקט לפחות איזה זמן.
בלנש:סטלה אני לא יכולה לחיות אתו! את יכולה! הוא בעלך. אבל איך אני אוכל להישאר איתו כאן, אחרי מה שקרה אמש, שרק הוילונות האלה מפרידים בינינו?
סטלה: בלנש אתמול בלילה ראית אותו ברגעים הגרועים ביותר שלו!
בלנש:להיפך ראיתי אותו במיטבו! גבר כזה יכול להציע רק כוחות חייתיים והוא הדגים את זה בצורה יוצאת מן הכלל! אבל הדרך היחידה לחיות עם גבר כזה היא ללכת אתו למיטה! וזה התפקיד שלך לא שלי!
סטלה: אחרי שתנוחי קצת תראי שהכול יסתדר. כל זמן שאת כאן את לא צריכה לדאוג לשום דבר. זאת אומרת להוצאות...
בלנש: אני חייבת לתכנן משהו עבור שתינו למצוא מוצא לשתינו!
סטלה: משום מה אני משוכנעת שעדיין חי בך הזיכרון של בל-ריב במידה מספקת, כדי להבין שאי אפשר לחיות במקום הזה ועם שחקני הפוקר האלה.
סטלה: אני מצטערת אבל את משוכנעת ביותר מידי דברים.
בלנש: אני לא יכולה להאמין שאת מדברת ברצינות.
סטלה: לא?
בלנש:נניח שאני לא יכולה להבין איך זה קרה. פגשת אותו כשהוא היה במדים מדים של קצין לא כאן אלא,
סטלה:אני לא חושבת שזה משנה איפה שהייתי פוגשת אותו.
בלנש: אל תגידי לי שזה אחד מהסיפורים האלה על מפגש מחשמל ביו שניים. כי אם תגידי אני אצחק לך בפנים.
סטלה: אני בכלל לא רוצה יותר להגיד אף מלה על כל העניין הזה!
בלנש: בסדר אז אל תגידי!
סטלה: אבל יש דברים שקורים בין גבר ואישה בחושך שלעומתם כל היתר הוא בלתי חשוב (שהייה).
בלנש: הדבר שאת מדברת עליו זה תשוקה חייתית, סתם תשוקה! כמו השם של החשמלית הזאת, הקרונית המרופטת שדופקת לך באוזניים לאורך כל השכונה. עולה ברחוב צר אחד ויורדת בשני...
סטלה: אף פעם לא נסעת בחשמלית הזאת?
בלנש: היא הביאה אותי לכאן. למקום שאני לא רצויה בו ושאני מתביישת להיות בו....
סטלה: אז את לא חושבת שכל ההתנשאות שלך היא קצת לא במקום?
בלנש: האמיני לי סטלה שאני בכלל לא מתנשאת באמת שלא! זה פשוט כך. ככה אני רואה את זה. עם גבר כזה אפשר לצאת פעם פעמיים שלוש פעמים כשהשד נכנס בך. אבל לחיות
איתו! ללדת את הילד שלו?
סטלה:אמרתי לך שאני אוהבת אותו.
בלנש: אם כך אני חרדה לך... אני פשוט רועדת... בשבילך..
סטלה: אם את דווקא מתעקשת לרעוד אני לא יכולה לעזור לך!
בלנש: מותר לי להגיד דברים ברורים?
סטלה: כן בבקשה. דברי הגידי את זה כמה ברור שאת רוצה. (שתיהן נמצאות בחדר השינה מבחוץ נשמע רעש הרכבת הקרבה הן משתתקות עד שהרעש נדם. סטנלי קרב בחסות הרעש ונכנס הביתה הוא אינו נראה לעני הנשים הוא מחזיק בידיו חבילות ושומע את השיחה הבאה.)
בלנש: טוב אז תסלחי לי הוא המוני!
סטלה: כן, אני מניחה שאת צודקת.
בלנש: את מניחה! לא ייתכן ששכחת עד כדי כך את החינוך שקיבלנו. סטלה שאת רק מניחה שיש בו משהו, ולא משהו מן הג'נטלמן. אבל אין בו אפילו שמץ מזה! לו היה רק אדם רגיל!
איש פשוט אבל טוב ומיטיב, אבל הוא לא כזה. יש בו משהו – משהו בהמי עד הסוף! את שונאת אותי על מה שאני אומרת נכון?
סטלה: (בקרירות) המשיכי הגידי כל מה שיש לך להגיד.
בלנש:הוא מתנהג כמו חיה! הוא אוכל כמו חיה. מתנועע כמו חיה. מדבר כמו חיה! יש בו אפילו משהו תת אנושי, משהו שאיכשהו לא הגיע עדיין לדרגת אנושיות! כן, משהו-יש בו דימוי קוף. כמו מתוך התמונות שראיתי בספרי מחקר אנתרופולוגיים! מאות אלפי שנים חלפו על פניו. אבל הוא נשאר כפי שהוא סטנלי קובלסקי - שריד מתקופת האבן! נושא הביתה את הבשר החי, שלל הציד מן הג'ונגל! ואת את כאן מחכה ומצפה לו! אולי ינחית אלייך מהלומה ואולי ישמיע קול נאקה וינשק לך! זאת בתנאי שכבר המציאו אז את הנשיקות! הלילה רד והקופים האחרים נאספים! שם בפתח המערה כולם נואקים כמוהו וסובאים ומכרסמים ומפטפטים! "ליל הפוקר שלו" ככה את קוראת למסיבת קופים הזאת?! מישהו נוהם, אחד היצורים חוטף משהו, הקרב מתחיל! אלוהים! אולי עלינו לעבור עוד דרך ארוכה עד שנהיה ברואים בצלם, אבל סטלה, אחות שלי, מאז חלה איזה שהיא התקדמות! מאז קרו דברים כמו: אמנות, שירה ומוסיקה, שהביאו איתם לעולם אור חדש. אצל סוגים מסוימים של אנשים,
החלו להתעורר רגשות עדינים יותר! את אלה עלינו לטפח! ולדבוק בהם ולהרים אותם על נס!
אנחנו מגששים באפלה לקראת הדבר שאנחנו קרובים אליו. יהיה אשר יהיה אל תישארי מאחור אל תישארי עם חיות האדם!
(בחוץ עוברת רכבת נוספת סטנלי מהסס הוא מלקק את שפתיו פתאום הוא מסתובב מתגנב ויוצא החוצה מבעד לדלת החיצונית. הנשים עדיין לא הבחינו בנוכחותו כשהרכבת עוברת הוא קורא מבעד לדלת הסגורה).