מחזה:  Be my baby
מאת: אמנדה וויטינגטון
הסצנה: מרי נכנסת לחדר שלה אחרי ויכוח סוער עם אם הבית, ומנסה לשכנע את מרי חברתה לחדר לברוח איתה מהמנזר
הוסיפה למאגר: נועה אברון

קוויני:
מה את עושה?
מרי:
אני לא אהיה פה בבוקר.
קוויני:
לאן את הולכת?
מרי:
היא לא יכולה להחזיק אותי כאן. אף אחד לא יכול.
קוויני:
את מתנהגת כמו ילדה קטנה
מרי:
אני מתבגרת מהר.
קוויני:
אין אוטובוסים בשעה כזאת; לילה.
מרי:
אני אלך ברגל.
קוויני:
כל הדרך הביתה?
מרי:
את לא מקשיבה? אני לא הולכת הביתה.
קוויני:
את בחודש תשיעי, לאן תלכי אם לא הביתה?
מרי:
איסטבורן.
קוויני:
הכי רחוק שתגיעי זה לקצה של השביל.
מרי:
את מנסה לעצור אותי?
קוויני:
אני אומרת לך, קטנה, אין לך סיכוי.
מרי:
אני אסתדר.
קוויני:
ואיך תצאי מהבית? היא נועלת את כל הדלתות בלילה.
מרי:
אני אשבור את החלון ואברח. את מוכנה להפסיק לשאול שאלות ולארוז את התקליטים שלי?
קוויני:
את לא לוקחת אותם?
מרי:
בטח שכן.
קוויני:
את לא יכולה להשאיר אותי כאן בלי השירים.
מרי:
בואי איתי.
קוויני:
די.
מרי:
נשיר אותם כל היום; כל יום, אם יתחשק לנו.
קוויני:
נגיד שקורה נס ואנחנו מגיעות לחוף. מה אז?
מרי:
נמצא איזו דירה, נשיג עבודה במלון. אני אעשה משמרות בוקר, ואת משמרות ערב. מי שלא תעבוד, תשחק את האמא.
קוויני:
יעצרו אותנו.
מרי:
הם לא יוכלו לגעת בנו אם נפרנס את עצמנו.
קוויני:
לא...
מרי:
למה לא?
קוויני:
כי מתישהו תשיגי לך גבר ותזרקי אותי.
מרי:
מי ייקח אותי עם תינוק? כמו שאמרת, קוויני – אני ילדה רעה. אז עדיף שאני גם אתנהג ככה.
אז?
קוויני:
אז זה לא כיף להיות ילדה רעה לבד, נכון?
מרי:
זה כל מה שאת לוקחת?
קוויני:
אני סוחבת אותך, לא?
מרי:
(חשה כאב) אאוו!
קוויני:
תני לי את זה.
מרי:
תוכלי להתחיל קריירה. להקים להקה.
קוויני:
הקווינטס.
מרי:
קוויני ויהלומי הכתר.
קוויני:
אני תיכף אשים עלייך כתר.
מרי:
היא סגורה.
קוויני:
היא נעולה.
פרה קדושה ומסריחה!
מרי:
נסי את החלון.
קוויני:
אנחנו בקומה האחרונה.
מרי:
יש את המרזב.
קוויני:
במצבך?
מרי:
אסור לה לעשות את זה.
קוויני:
מותר לה לעשות כל מה שבא לה.
מרי:
אז גם לנו.
קוויני:
מי אמר לך את זה?
מרי:
מחר על הבוקר, אנחנו עפות מפה.
קוויני:
בטח.
מרי:
קוויני?
קוויני:
רק שימי משהו שירדים אותנו.
מרי:
איך היא מצליחה לשיר ככה?
איך היא מצליחה לסדר את השיער שלה ככה?
קוויני:
אני לא יכולה לשיר, נכון?
מרי:
איזו מין שאלה זאת?
קוויני:
שאלה ששואלים בחושך.
מרי:
בטח שאת יכולה.
קוויני:
רק את האמת?
מרי:
לא.
קוויני:
תודה.
מרי:
קווין?
קוויני:
לא מזיז לי.
מרי:
בואי.
קוויני:
ראיתי אותם, את יודעת? את הרונטס. איזה בחור שהיכרתי היה משוגע על האבנים התגלגלות, והם חיממו אותם.
מרי:
קווין...
קוויני:
עמדתי כל כך קרוב, יכולתי כמעט לגעת בה.
מרי:
משהו כואב לי...
קוויני:
מה?
מרי:
זה בסדר.
קוויני:
עבר?
מרי:
כן.
לא. משהו ממש כואב.
קוויני:
למה את מתכוונת, 'כואב'?
מרי:
כמו התכווצות בטן אבל יותר גרוע.
קוויני:
זה מההתרגשות.
מרי:
זה לא מרגיש כמו התרגשות.
קוויני:
אם הבית?
מרי:
זה מרגיש כמו...
קוויני:
עצבים והתרגשות ו...
מרי:
זה בא!
קוויני:
את בטוחה?
מרי:
אני לא יודעת, זאת פעם ראשונה שלי.
קוויני:
אם זה זה, את תהיי בסדר. אם זה זה, יש לך עוד המון זמן.
מרי:
אני רוצה ללכת הביתה.
קוויני:
נשב בשקט ונחכה לבוקר.
מרי:
(צועקת)
קוויני:
אם הבית? בואי הנה!
מרי:
היא לא תשמע אותנו
קוויני:
אין מה לדאוג, זה ייקח לך כל הלילה.
מרי:
איך את יודעת?
קוויני:
'שתקי.
מרי:
מאיפה לעזאזל את יודעת?
קוויני:
כי כבר היה לי תינוק פעם, בסדר? ילדתי כבר.
מרי:
בת כמה היית?
קוויני:
שש עשרה.
מרי:
איך קוראים לו?
קוויני:
וויליאם תומאס ברנס. בילי. ממש חכם. זחל בגיל חמישה חודשים. לכל מקום.
מרי:
הוא היה איתך חמישה חודשים?
קוויני:
תשעה. בגיל תשעה חודשים הוא כבר הלך, את מאמינה?
מרי:
זה טוב.
ואיפה הוא עכשיו?
קוויני:
הם לקחו אותו, אבל....
מרי:
הפעם זה יהיה אחרת. נלך לבית החולים ואז ניסע לאיסטבורן... נמצא דירה... נתחיל חיים חדשים... יש לי עשרה פאונד... עשרה פאונד בבנק בדואר... עשרה פאונד יספיקו בשביל התחלה... אוי, אמא...
הפעם זה יהיה אחרת.
קוויני:
נכון. אי אפשר להתגעגע למשהו שאף פעם לא היה לך.