באתי לשמוע אותך אמא. רצית לדבר על הירושה לא?
תחסכי את כל ההקדמות , אני כבר לא ילדה קטנה. אמרת שנדבר על הירושה…
מה זאת עוד אחת מהמניפולציות שלך? לא זה לא ייאמן.
אמא כל החיים שלי איתך היו פרידה אחת גדולה.
כל בוקר שהיית הולכת לעבודה אני ידעתי שאני לא אראה אותך יותר כי תחזרי כשאני כבר ישנה.
לפעמים הייתי מחכה ערה במיטה, את יודעת שתבואי אליי, תתני לי נשיקה אבל לא באת.
אני הייתי ילדה טובה. ילדה טובה ועצובה, ואת יושבת כאן מולי ומהנהנת בראש כמו אמא טובה.
את זוכרת כשהייתי בת 8, שהייתה לי דלקת ריאות והחזירו אותך לארץ מאחד הקונגרסים שלך? את נשארת איתי יום אחד.
יום אחד אמא, יום למחרת כבר הזמנת את המונית שלך ונסעת.
אני קודחת מחום ואת נוסעת.
את באת אליי, נתת לי נשיקה על המצח, אמרת לי ״תיהי ילדה טובה״ ונסעת.
זה היה צריך לעניין אותך לא? לא. את פרופסורית טובה ואני ילדה טובה.
כל מה שאני רוצה זה לא לאכזב אותך רק לא לאכזב אותך.  
אני לומדת פסנתר, אני רוקדת בלט, אני התלמידה הכי טובה בכיתה אבל כל פעם אני יודעת שאני פשוט לא עומדת בציפיות שלך. שאני אכזבה גמורה. כישלון.
לקח לי הרבה שנים להבין שזו לא אני, אבל את את לא רואה כלום.
את ויתרת עליי , איזה מן אמא את? אם אני לא אכעס ואאשים אותך על האמא שלא היית לי, אז מה יהיה לי איתך? איך אני יכולה לסלוח לך? איך?