מטומטמת

שירי

קבעתי להיפגש עם הבחור הזה שסיפרתי לך עליו.
זה לא רגע אחד. זה, כאילו זה... ציפייה לזה.
זה הלא לדעת מה יקרה. זה זה שמספיק שהוא...מסתכל לי בעיניים, ואז אני מרגישה איך כולי הופכת...לווריד אחד גדול ופועם. להמשיך?
הוא אוהב את החלק הזה אצלי. והוא רק שם את הילד שלו כאן אני מרגישה שאני נעלמת, ונכון כאילו רוב הזמן אנחנו עושים רע, ממש רע אחד לשני, אבל... לפעמים... זה נהיה כל כך שלם.
מה מה אתה רוצה להגיד שאני צריכה להרגיש נאהבת כל הזמן? בולשיט.
אני לא צריכה שהוא יאהב אותי כל הזמן.
זה הצפייה הזאת , זאת התשוקה הזאת, זה הסכנה.
זה מה שגורם לי להרגיש כל כך חיה.
אתה מבין על מה אני מדברת? אתה הרגשת פעם ככה?  
סליחה, סליחה, סליחה. שכחתי שאנחנו מדברים בכאילו, סליחה!
נו באמת !  אתה מסתובב, אתה גורם לכל התלמידות שלך להתאהב בך ואז אתה מתפלא שמה?
שאני לא מציירת לבבות במחברת ומדמיינת איך ייראו הילדים שלנו? אני מאוד מצטערת, זאת לא הבחורה שאני.
ואני יודעת טוב מאוד איזה השלכות יכולות להיות לדבר כזה על החיים שלך, אבל אני מרגישה שקורה משהו.
כי אני מדברת איתך וכל הגוף שלי זרמים,
ואני מסתכלת לך בעיניים ואני יודעת שגם אתה מרגיש ככה.
אז בבקשה, תפסיק להוציא אותי ילדה טיפשה ומאוהבת כי אני לא.
רוצה את האמת ורק את האמת? אתה פול אוף שיט, אתה מזיין בשכל על פתיחות, על כנות, על דיאלוג.
לא אמרת לי דבר אחד אמיתי מהרגע שאני מכירה אותך. וכשאני באה להגיד לך משהו דוגרי, אז אתה מנופף לי בטייטל המטופש הזה של המנהל והתלמידה. אז אם זה הדיבור סבבה. אני אביא לך פתק מהדוד שלי, אני אשב עם בן חן בספרייה כל יום, מה שתרצה.
אבל אם אתה רוצה באמת לדבר, אז תגיד משהו אמיתי עכשיו, כי אתה מעליב אותי. חלאס להוציא אותי מטומטמת. זה לא רק בראש שלי.
אסי... אני לא צריכה שתיגע בי. אנחנו כבר עושים אהבה.