ניקול מספרת לנורה העו"ד שלה את ההתחלה שלה עם צ'רלי.

הייתי מאורסת לבן וגרתי באל-איי. והרגשתי שאני רוצה ליצור סרטים ולהתחתן עם בן.
אלוהים, הייתי בסך הכל בת 19 או 20 בזמן הזה.
אף פעם לא הרגשתי כל כך מבוגרת כל חיי, בכל אופן, אם להיות כנה עם עצמי, אז חלק קטן ממני הרגיש מת... או גוסס.
את אומרת לעצמך ש"אף אחד לא מושלם, אין מערכת יחסים מושלמת."
(שותה מהתה) התה הזה הוא מעדן.
בכל אופן, שאלת על צ'רלי, אז, אהמ... אז, כן, הייתי...מאושרת עם בן ומודעת לגסיסה, ונסעתי לניו יורק להיפגש עם במאי לגבי סרט חלל. אבל סרט שהתייחסו בו לחלל ברצינות, כאילו סחר בנשים בחלל. זה היה פוליטי. או כך לפחות רצו שנחשוב. פשוט... זה רק מילא את אותו הצורך שפורנו דפוק ממלא. אבל בכל אופן... בזמן שהייתי שם... המפיק... הזמין אותי לראות הצגה. היא התרחשה בדירה של מישהו שכל האורות דולקים. זה היה משהו שבחיים לא ראיתי קודם. משהו מוזר...סיפור סוריאליסטי ונוראי, והמשחק היה טוב כל כך. ואחד מהשחקנים היה דוב גדול ומדובלל, שדקלם את כל המשפטים שלו כשהוא מביט ישירות אליי, וידעתי שזה בטח לא המצב, אבל ככה הרגשתי. וכמובן, בהמשך גיליתי שזה כן.
(אוכלת עוגיה) גם העוגיות ממש טובות.
לאחר מכן הציגו אותי לשחקנים, והסתבר שהדוב הוא גם הבמאי. הוא דיבר איתי ו...אני עניתי. החלק המת לא היה מת, הוא רק היה בתרדמת.
הדיבורים היו טובים יותר מהסקס. למרות שה... גם הסקס היה כמו הדיבורים. את יודעת ביחסים הכול כמו כל דבר אחר.

אז בילינו... לילה שלם ואת היום למחרת ביחד ו...פשוט מעולם לא עזבתי. כן, אם להיות כנה, כל הבעיות היו קיימות גם בהתחלה. פשוט זרמתי איתו ועם החיים שלו, כי הרגשתי ממש טוב להיות בחיים.

בהתחלה, אני הייתי השחקנית, הכוכבת ו...הרגשתי כמו משהו, אנשים באו לראות אותי בהתחלה, אבל... ככל שהתרחקתי מזה ו...כשלהקת התיאטרון זכתה ביותר שבחים, המשקל של זה הלך ופחת, פשוט נהייתי...
"מי?", "אתם יודעים, השחקנית שהופיעה פעם בדבר ההוא."
והוא היה גורם המשיכה. וזה... יכול היה להיות בסדר, אבל... נהייתי קטנה יותר. קלטתי שאני... שלא חזרתי לחיים בשבילי, רק הזנתי את החיות שלו. ו... את יודעת... הוא כזה חכם ויצירתי, זה...זה היה בסדר. סיפרתי לו דברים בבית בפרטיות, וזה השתחל לשיח פומבי וליצירה שלו, ו... לזמן מה הרגשתי שזה מספיק, כלומר, הייתי ממש... ממש מוחמאת שמישהו כמוהו יחשוב ששווה לנסות רעיון שלי, או ששווה לחזור על הערה שהשמעתי... ואז נכנסתי להריון.
וחשבתי שהתינוק יהיה שלנו, שהוא יהיה ממש שלנו, אבל בעצם ממש שלי. והוא התלהב כל כך, כך שהיה נחמד. לזמן מה, כלומר, ילדים, הם... הם שייכים לעצמם, זה כאילו... ברגע שהם יוצאים מגופך... ישנו תהליך העזיבה... ואני לא השתייכתי לעצמי. ואלה דברים קטנים, דברים מטופשים, ודברים גדולים. כל הרהיטים בבית שלנו היו בטעם שלו. כבר לא ידעתי מה הטעם שלי, כי מעולם לא התבקשתי להשתמש בו. גם את הדירה שלנו לא בחרתי, פשוט עברתי לדירה שלו. והשמעתי קולות לגבי הרצון לחזור לאל-איי, אבל זה לא הוליד דבר. ואנחנו באים הנה לחופשות כי הוא מחבב את המשפחה שלי. אבל אם הצעתי שנעבור לשנה או משהו, הוא פשוט דחה אותי.  וזה היה...משונה אילו הוא פנה אליי ואמר, "ומה בא לך לעשות היום?".

בדיוק צפיתי בסרט הדוקומנטרי על ג'ורג' הריסון, וחשבתי, "תכירי בזה. פשוט תכירי בזה. תהיי כמו אשתו של ג'ורג' הריסון.  להיות אם ורעייה זה מספיק." כן, ואז קלטתי שאני לא זוכרת את השם שלה, אז...

הפיילוט הזה צץ. הוא מצולם באל-איי, ומשלמים עליו הרבה, וזה כאילו זרקו לי חבל הצלה קטן. הנה פיסת ארץ משלך, ו...הייתי נבוכה מזה בפניו אבל זה היה גם כאילו... כן, זו מי שאני, וזה מה שאני שווה. ואולי זה מטופש אבל לפחות זה שלי. ואם הוא היה מחבק אותי חיבוק חזק ואומר לי "מותק אני כל כך מתרגש מההרפתקה שלך, ברור שאני רוצה שתהיה לך פיסת ארץ משלך." אז אולי לא היינו מתגרשים.
אבל...הוא לעג לזה ו...היה קנאי כמו שהוא, ו...אז הוא קלט את עניין הכסף.  והוא אמר לי שאוכל להזרים את זה בחזרה ללהקת התיאטרון.  ואז קלטתי... הוא... באמת לא ראה אותי. הוא לא ראה בי משהו שלא קשור אליו, וביקשתי ממנו שיגיד מה מספר הטלפון שלי. והוא לא הכיר אותו. אז עזבתי.
בנוסף אני חושבת שהוא שכב עם מנהלת הבמה, מרי אן