מחוז אוסייג'

סרט:  אוגוסט: מחוז אוסייג'
במאי: ג'ון וולס
תסריטאי: טרייסי לטס
דמות: ויולט ווסטון
רקע: ויולט מדברת עם שלושת בנותיה בחצר ביתה בשעת לילה.
הוסיפה למאגר: ענבר חנינה

סיפרתי לכן פעם את הסיפור על ריימונד קוואל? טוב, אין הרבה מה לספר... ילד
שהייתי מאוהבת בו כשהייתי בת שלוש עשרה בערך.
ילד עם מראה מחוספס, ליוויס קרועות, שיער פרוע. שיניים עקומות. אבל היו לו מגפי הקאובוי היפות ביותר שראיתן, עור מבריק, בצבע חום שוקולד. הוא היה כל כך גאה במגפיים האלה, יכולתן לראות, איך שהוא היה הולך איתן, זקוף, עם הידיים מתוחות, כולו נפוח ומלא ביטחון.
אני החלטתי שאני צריכה שיהיה לי זוג מגפיים כאלה, בסגנון נשי, ושיכנעתי את עצמי שכשאני אשיג אותן הוא יציע לי לצאת קבוע. הוא יראה אותי במגפיים האלה ויגיד 'זו הבחורה בשבילי!'.
מצאתי את המגפיים, בחלון ראווה במרכז העיר, ופשוט השתגעתי, התפללתי למגפיים האלה,
התאמנתי הראש על השיחה שתהיה לי עם ריימונד כשהוא יראה אותי במגפיים. בטח ביקשתי מאמא שלי מאה פעם שתקנה לי אותם.. "מה את רוצה לחג המולד, וי?"
"אמא, אני מוותרת על הכל, רק תקני לי את המגפיים." מתמקחות, אתן יודעות. אז היא התחילה לפזר לי רמזים על חבילה מתחת לעץ שהיא עטפה, בערך בגודל של קופסת נעליים, עם נייר עטיפה יפה. "וי, שלא תרמי. שלא תציצי ותסתכלי בה לפני הבוקר של חג המולד." עם חיוך קטן על הפנים שלה. בבוקר של חג המולד, התעוררתי בשניה, טסתי לעץ, תפסתי את הקופא, קרעתי את העטיפה.. באמת היו שם
זוג מגפיים.. מגפי עבודה של גבר, חורים באצבעות, שרוכים לעוסים, מרוחות בבוץ ובחרא של כלבים.
אלוהים. אמא שלי צחקה במשך ימים.
אמא הייתה אישה זקנה ומרושעת. אני מניחה שממנה קיבלתי את זה.